תשעט
תודות הגולשים לשבוע זה
פוסט מקוצר שכל כולה הודיה להקב"ה
ממכם הגולשים אל אבא שבשמים
מנהל
13/07/2019
2 תגובות
פוסט מקוצר שכל כולה הודיה להקב"ה
ממכם הגולשים אל אבא שבשמים
ביאור נפלא אודות ג' חלקי הביטחון כפי שהם מרומזים בפסוק זה שבתהילים.
האיצטרובל הוא ה"פרי" של עצי האורן ובו נמצאים הזרעים שמאפשרים לעץ להתפתח מעץ אחד להרבה עצים. איך מתפזרים הזרעים? ולמה דוקא לאחר שריפות יער, הם מלבלבבים יותר? על כך ועל עוד תקראו במאמר הבא
סיפורו של קבי עקיבא כפי שמסופר בגמרא ומהווה השראה בשבילנו עד עצם היום הזה. והמילים שהוא טבע עוזרות לנו לצלוח כל יום בהודיה
כשהיית במצוקה, כשציפית לישועה ולרחמי שמים, בכית וצעקת. אז מה קרה לך כעת, שבקושי שומעים את הקול שלך?! * היאור ממשיך לזרום והכלבים לנבוח, ואנחנו לזכור ולא לשכוח: היטיבו אתנו, צריך להכיר בכך! * שירת ההודיה
אנחנו רק צריכים להרחיב את הפה ולאמר תודות
ואז ואמלאהו – הקב"ה יוסיף לנו עוד ועוד מקרים והשגחות פרטיות וימלא אותנו בטוב
ווארט מחזק בנושא הודיה להשם יתברך ומה שבנ"א מקבל מהקב"ה תמורתו
ווארט מחזק בנושא תודה להשם על משקל המילה "ונתנו" נשקראת ישר והפוך
פוסט מקוצר שכל כולה הודיה להקב"ה
ממכם הגולשים אל אבא שבשמים
אסור לאדם להתפלל תפילתו בעצבון. ואם נעשה כן, אין נפשו יכולה לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה.
יוזמה נפלאה לכל המעונין להצטרף עלון הנשלח במייל אחת לחודש וכן קו טלפוני לשמיעת סיפורי ישועות ומאמרים מחזקים בנושא "תודה להשם"
מיד כשיעור משנתו
אומר אדם את המילים:
"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך"
הסידור מתחיל במודה אני ומסתיים בעלינו לשבח מאחר וקימת הבוקר היא יסוד לכל עבודת היום
האזינו למילות המזמור בפרק ק שבתהילים "מזמור לתודה" כשהם נאמרים בשירה וזמרה
פרק ק בתהילים הוא פרק קצר אשר סגולתו רבה ועוצמתית עד למאד. היכנסו למאמר המלא המסביר את נפלאות הפרק בצירוף המילים לקריאה מדויקת
"קבלו על עצמכם שאחר הסכנה תאמרו "נשמת" – סיפור מיוחד אודות הסטייפלר
גמרא מענינת שבה כל האבות טוענים שלא מגיע להם לשתות מכוס של ברכה בגין מה שיצא מהם או מעשים לא ראויים כביכול שעשו. ורק דוד המלך לוקח על עצמו את הכוס.
מדוע ולמה? על כך כדאי שתקראו במאמר הנפלא שלפנכם.
מאיפה לוקחים את היכולת הזאת להתגבר על הרצון הטבעי
ללכת נגד הרצון הטבעי
ולעשות את הכל בשלמות
אברהם אבינו מיום שעמד על דעתו, הטרידה אותו שאלה מוסרית ורגשית דוחקת: למי התודה? למי הברכה? מי הוא אדוני ולמי כל השפע הבלתי פוסק הזה, השופע בכל יום תמיד על כל אחד מבריותיו, מעניק להם חיים, מספק להם את כל צרכיהם?
סוד גדול בהודאה להודות על הישועה כאילו היא כבר כאן
עברו שישים שנה
והנה אני כאן נושם ובועט וקופץ מבר מצוה אחת למשנה
משמחה אחת לשמחה שניה ושלישית
ואין לי זמן לנשום מרוב שמחות ועומס ב"ה
אז אני מבין את הפירוש קצת אחרת
הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך – נח שיוצא מן התיבה מבין שרק בכח ההודיה יש קיום לעולם – ומה איתכם?
כי לא חכמה לפמפם אמונה כשטוב לך
כשיש לך כסף
כשהחים זורמים
כשהבעל בבית
והילדים כשתילי זיתים
לצקצק על אלו שקשה להם
ולהגיד צריך להאמין….
החכמה היא כשזה מגיע לכיס שלנו
לחיים שלנו
לאהבה שלנו
לנחת שלנו
האם גם שם העינים שלנו נשואות למעלה ושרות אמונה?
