אז למה כשאנחנו נופלים אנחנו שוברים כלים
בטוחים שלעולם לא נצליח להגיע אל היעד?

גם אם לא מגיע לנו כלום והרגע נולדנו
גם אם שברנו את כל העציצים בבית,
גם אם שפכנו שוקו על הרצפה וצרחנו את נשמתנו בלילה…
כמו תינוק

שמיעה היא לא סתם אקט פסיבי שעושה טובה למרצה
בשמיעה יש חלק פעיל שמביא איתו את הרצון הפנימי
שמסכים לקבל ולהכניס לאוזן דברים

לטוב לך
לטוב לי
לטוב לכולנו
אין מצב שהקדוש ברוך הוא רוצה להקשות עלינו
לייסר
לעצבן
לרדות
הוא הרי לא צריך אותנו הקטנים בשביל לבסס את מלכותו כאן
הוא היה הוא הווה והוא יהיה
אנחנו הם אלו שברי חלוף
ולכן
ואתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעימך
מה הוא בסה"כ מבקש ממך?
כי אם ליראה אותו
וללכת בדרכיו
לטוב לך

ואני –
ידיי כואבות מדפיקות, גרוני ניחר.
אולי רב לי?!

אי אפשר לקום גדולים
להתחתן קטנים
לסמן X על מקטעי דרך בלתי רצויים
ולקפוץ לסוף ולהגיד הגענו
זה פשוט לא הגיוני
בלי כל הדברים הקטנים שאספנו בדרך
שנעזרנו בהם
שצלחנו איתם את המסע

כי לא חכמה לפמפם אמונה כשטוב לך
כשיש לך כסף
כשהחים זורמים
כשהבעל בבית
והילדים כשתילי זיתים
לצקצק על אלו שקשה להם
ולהגיד צריך להאמין….

החכמה היא כשזה מגיע לכיס שלנו
לחיים שלנו
לאהבה שלנו
לנחת שלנו
האם גם שם העינים שלנו נשואות למעלה ושרות אמונה?

ופתאום היא מספרת
הרגשתי שלווה עמוקה,
כאילו ה' מחבק אותי ודואג לי
וידעתי שהכל יהיה בסדר.
והייתי רגועה באמת.

כי ככל שנברך יותר
כך נתברך יותר
ככל שנאהב יותר,
ושנשאף שהאושר יהיה נחלתם של רבים,
כך אנו נהיה אהובים יותר ומאושרים יותר.

פתחי לי אומר לנו הדוד
כי אינו דומה מי שצריך ללכת לעבוד ולהביא את הכסף,
למי שיש לו ארנק סגור ושם נמצא כל הכסף,
הוא רק צריך לפתוח את הארנק.
ואנחנו רק צריכים ללחוץ על הידית