מהירח ללב
כאילו הקב"ה בא ואומר לך
אני לא מבקש ממך להגיע לירח
לא מבקש ממך לצאת מגבולות האטמוספירה
רק התכנסות פנימית
חיזוק שרירים פנימי
כאילו הקב"ה בא ואומר לך
אני לא מבקש ממך להגיע לירח
לא מבקש ממך לצאת מגבולות האטמוספירה
רק התכנסות פנימית
חיזוק שרירים פנימי
אז למה כשאנחנו נופלים אנחנו שוברים כלים
בטוחים שלעולם לא נצליח להגיע אל היעד?
ברחם יש את שיא הנתינה שלנו לאחר
וכשהוא יוצא
ואנחנו חולקות איתו חלקיקי מסע
מהלחם שלנו
מהמיטה שלנו
(תצביע מי שלא זזה הצידה באמצע הלילה
כשהבן שלה מבקש לחסות תחת כנפי השמיכה 🙂 )
גם אם לא מגיע לנו כלום והרגע נולדנו
גם אם שברנו את כל העציצים בבית,
גם אם שפכנו שוקו על הרצפה וצרחנו את נשמתנו בלילה…
כמו תינוק
שמיעה היא לא סתם אקט פסיבי שעושה טובה למרצה
בשמיעה יש חלק פעיל שמביא איתו את הרצון הפנימי
שמסכים לקבל ולהכניס לאוזן דברים
לטוב לך
לטוב לי
לטוב לכולנו
אין מצב שהקדוש ברוך הוא רוצה להקשות עלינו
לייסר
לעצבן
לרדות
הוא הרי לא צריך אותנו הקטנים בשביל לבסס את מלכותו כאן
הוא היה הוא הווה והוא יהיה
אנחנו הם אלו שברי חלוף
ולכן
ואתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעימך
מה הוא בסה"כ מבקש ממך?
כי אם ליראה אותו
וללכת בדרכיו
לטוב לך
אילו היינו
לא היינו
אבל אנחנו כאן
אחרי כמעט 2000 שנות גלות
רוצים כבר לסיים את מסע האיכה
לקחת מוסר
לאמץ תוכחה
להאמין בכח שיש לנו
אי אפשר לקום גדולים
להתחתן קטנים
לסמן X על מקטעי דרך בלתי רצויים
ולקפוץ לסוף ולהגיד הגענו
זה פשוט לא הגיוני
בלי כל הדברים הקטנים שאספנו בדרך
שנעזרנו בהם
שצלחנו איתם את המסע
ואישה אחת קטנה שמתזזת בין כל זה
והמבט שלה צופה קדימה
היא אולי בוכה בלילה
אבל ביום משדרת שמחה
ויודעת
שיום יבוא
יפצע כשחר אורה
וארוכתה מהרה תצמח
ויבוא משיח אל היכלו
בזכותך, בזכותך, בזכות,
ובזכות כולנו!!!!
קמת בבוקר? זה נס!
הכנת קפה וגמעת אותו? זהו נס בכפולה!
הולכת על 2 רגליך? את נס מהלך!
הסיר לא פתח עליך פה? – נס להתנוסס 🙂
כל הבריאה שלנו כאן היא נס,
כל המציאות שלנו היא נס,
אז למה אנחנו עדין דואגות?
כי לא חכמה לפמפם אמונה כשטוב לך
כשיש לך כסף
כשהחים זורמים
כשהבעל בבית
והילדים כשתילי זיתים
לצקצק על אלו שקשה להם
ולהגיד צריך להאמין….
החכמה היא כשזה מגיע לכיס שלנו
לחיים שלנו
לאהבה שלנו
לנחת שלנו
האם גם שם העינים שלנו נשואות למעלה ושרות אמונה?
אי אפשר לדרוש גדולה
ואי אפשר לקחת גדולה
אי אפשר לקבל גדולה
ואי אפשר לעלות לגדולה
בלי האין עוד מלבדו!!
הארץ אמנם אוכלת את יושביה,
הארציות שואבת אותנו חזק אליה
יש עבודה ובירוקרטיה וקניות
יש דירה לארגן לסדר לקשט וליפות
יש חיים בחוץ בפנים בין אנשים ומשרדים
יש רצון להרשים להקסים להתמקצע במכונים הגדולים
ופתאום היא מספרת
הרגשתי שלווה עמוקה,
כאילו ה' מחבק אותי ודואג לי
וידעתי שהכל יהיה בסדר.
והייתי רגועה באמת.
כי ככל שנברך יותר
כך נתברך יותר
ככל שנאהב יותר,
ושנשאף שהאושר יהיה נחלתם של רבים,
כך אנו נהיה אהובים יותר ומאושרים יותר.
כשבנ"א מבין שמה ששלו שלו
והוא קיבל את זה מתנה מהקל
ובכוחות הללו הוא צריך לפעול
אז היא מצליח לגייס את עצמו הרבה יותר טוב
ולהתקדם בעבודת השם שלו
כי אין על החלוקה הזאת שלנו
אין על היכולת הזאת לחולל יחד ריקוד מושלם
בתפקידים ומשימות ייחודיים
מתנות שקיבלנו ממנו
מה יקרה ברגע שתצאי מהחוקיות שלך
מהאובססיביות הזאת של השליטה של ככה צריך להיות
ואני חייבת להשיג אחת שתים שלוש וארבע
פתחי לי אומר לנו הדוד
כי אינו דומה מי שצריך ללכת לעבוד ולהביא את הכסף,
למי שיש לו ארנק סגור ושם נמצא כל הכסף,
הוא רק צריך לפתוח את הארנק.
ואנחנו רק צריכים ללחוץ על הידית
הנשימות – ממי?
הרגליים ההולכות – ממי?
הילדים – ממי?
קורת הגג – ממי?
אז עוד כמה פקלאות לכאן או לכאן משנים למישהו?
כי הקב"ה תמיד זוכר אותנו ואוהב אותנו מעצם היותינו בניו
והשכינה תמיד שורה ביננו ובתוכינו מעצם היותנו עמו
לפעמים בקלות בכייף בהנאה עם בית מקדש מפואר
ולפעמים בקושי בכאב ובסבל עם חורבן וגלות
אבל תמיד תמיד הוא כאן לצידנו
באהבה.
עלון קול תודה מבית "לעולם אודך" לחודש טבת תש"פ זמין כעת לצפיה ולהורדה באתר שלנו
פוסט מקוצר שכל כולה הודיה להקב"ה
ממכם הגולשים אל אבא שבשמים
כולם אומרים "שבת המלכה" "שבת היא מלזעוק" משמע ששבת נקבה
מצד שני כתוב "רצה והחליצנו ביום השבת הגדול והקדוש הזה…" משמע ששבת הוא זכר
בפרשת השבוע – התורה אומרת ״צור ילדתך תשי ותשכח אל מחולליך״ מדוע הקב״ה ברא לנו שיכחה? ומה אנחנו צריכים לעשות בשביל לא לשכוח את הקב״ה? משל ונמשל מדהים של המגיד מדובנא! מאת הרב יצחק לסרי שליטא
מכירות את התופעה שאת רוחצת כלים ופתאום מגלה שאין מסננת בכיור
אז מה, תמשיכי לרחוץ כלים בלי מסננת?
לא. כולנו רצות לתור אחר המסננת ושמות אותה מהר מהר שלפחות הלכלוכים שעדין נותרו בכיור לא יברחו החוצה
אז גם עכשיו לקראת סוף השנה
נשים את המסננת שלנו שתשמור עלינו לפחות בסוף בעקב
הקב"ה שמח בזה (והיה לשון שמחה הוא)
ומחכה לנו כאן בתחנה האחרונה