נקמה יהודית

פרשת משפטים היא פרשה
שמביאה איתה מבחר דינים ומשפטים שנוגעים לכל מערך החיים היהודי
ובמקום לקחת פסוק אחד מהפרשה ולפרש אותו
חשבתי לעצמי שכדאי לדבר על עצם הדבר המדהים הזה
שקוראים לו הלכה
הלכה זה מלשון ללכת
אנחנו הולכות  לאורה
היא מצעידה אותנו בכל חלקיק של החיים שלנו
בצורה כזו שאנחנו אפילו לא מרגישות

מיהו גיבור?

סיפרה לי חברה
שאיבחנה את הילד שלה אצל מאבחנת לא חרדית
המאבחנת שאלה את הילד מה זה גיבור
תן דוגמא לילד גיבור
והוא אמר "מוותר" "לא להרביץ"
כמובן היא טענה שיש כאן בעיה חמורה,
לכו תדעו אולי כפייתיות אולי חרדה חברתית
ולקח זמן להסביר לה
את הניואנסים החרדים
את מה שמוטמע אצל כל ילד אצלינו מגל אפס
את המשנה הידועה
איזהו גיבור הכובש את יצרו

וזה מרגש
תראו מה זה!
מה הילדים שלנו סופגים בבית בלי שהכנו אותם לזה.
גיבור, במחשבה התמימה והילדותית שלהם,
שווה מי שלא מרביץ! מי שמוותר!
ובקצרה- מי שמתגבר על יצרו ולא על חברו!
אותי זה מפעים ממש!

עד כמה ההלכה מוטמעת אצלינו בדנא מגיל אפס
בלי שנשים לב

מה הצלחנו לעשות?

יותר מזה
בתור שומרות הלכה
הרבה פעמים יש לנו נקיפות מצפון על מה שלא עשינו
על ברכה שפספסנו
על תפילה שהבלענו
על יחס לא נאות לשכנה
על דיבור של לשון הרע
אנחנו כל הזמן שופטות את עצמינו
לאורה של פרשת משפטים
וזה בסדר
אבל גם מאד לא בסדר
כי זה מנמיך אותנו
משפיל אותנו
וגורם לנו להתיאש בדרך
כשבעצם,
אם בסוף היום נספור את כל המצוות שכן קיימנו
את כל ההליכות וההלכות שהלכנו
נגלה שזה הרבה יותר
הרבה הרבה יותר
מכל אותן המעידות שבדרך
ואת אותן נקודות אור
את אותם מצוות
צריך להעצים
לשים אליהם לב
ולגלות

ברוך השם יום יום

קחו את השאלה הבנאלית
מה שלומך
והתשובה הלכאורה בנאלית ברוך השם
כשאנחנו אומרות ברוך השם יומיום
נעצור רגע ונגיד לעצמינו
אכן
ברוך השם
אני נושם
ברוך הוא השם אלוקינו
ברוך השם

ברוך השם גם כשאיום היום

או כשקורה משהו קשה
האמת,
לא יכולה שלא לחשוב על משהו יותר קשה
מאותם ארבע ארונות קבורה שחוזרים אלינו היום מהשבי
השמים בוכים איתנו יחד
והלב מכווץ כל כך
לא מצליח להכיל את הכאב
 ה’ יקום דמם
ואני אתעכב על המשפט הזה שאנחנו אומרות
השם יקום דמם
כי יש פה את השם
וזה לא סתם משפט חסר משמעות
זה משפט שמשה רבינו כתב ביומו האחרון
“הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ”,
ויש לנו את זה בעוד מקומות
בהגדה של פסח:
שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו. כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו. שפוך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם. תרדוך באף ותשמידם מתחת שמי ה’.
ובתהילים:
היו כמוץ לפני רוח ומלאך ה’ דוחה, יהי דרכם חשך וחלקלקות ומלאך ה’ רודפם (שם לה, ה-ו),

 תן להם כפעלם וכרוע מעלליהם, כמעשה ידיהם תן להם, השב גמולם להם

יש משהו יהודי ברצון לנקמה הזאת
אבל הוא יכול להיות יהודי
הוא יכול להיות מחובר
רק כשנכניס פנימה את השם
כשאנחנו מוסיפות השם יקום דמם

נקמה יהודית היא נקמה גאולית

הרב יונה עמנואל ניצול שואה כותב כך:
“היהודי השלם אינו רואה את הנקמה בהגשמתה בלבד,
אלא הוא חוזה את נקמת ה’ מראש בראייה רוחנית. "
כלומר הוא מכניס את השם גם לנקמה
ומבין שהיא היא חלק מהציפיה לגאולה
זה אולי  נראה לנו דקויות
אבל בהלכות ובהליכות כוונה היא משהו אדיר
והפרשה הזאת היא הזדמנות מצוינת עבורנו לתרגל זאת
לתרגל את החיים בקרבת אלוקים.
פרשה שיש בה כל כך הרבה משפטים ודינים
רובם ככולם אנושיים ומובנים,
כך מנהגי כל מדינה כמעט
זהו דרך העולם
אבל לא!
אצלנו זה מציאות אחרת לגמרי!
אנחנו לא משלמים נזיקין בגלל שזה מתורבת וראוי-
אלא כי ה' יתברך ציווה אותנו לעשות זאת
בית יעקב לכו ונלכה באור השם
אנחנו הולכות לאורו
בדרכיו
בבית ברחוב בעבודה
בזמנים של כאב לופת
ובעיתות שמחה
תמיד המבט היהודי ההלכתי
תמיד השם איתי

אם התחלתי במאמרו של עמנואל
אני מרגישה גם חייבת לסיים את מה שהוא סיים שם
"וזה כלול בתפילתנו אבינו מלכנו, נקום לעינינו את נקמת דם עבדיך השפוך –
אנו מתפללים עבור נקמת דם עבדיך השפוך, ונוסף לזה נקום לעינינו,
אנא עזור לנו שנהיה ראויים לראות. ותחזינה עינינו”.

הלואי הלואי ונזכה