מי כאן הלל?!

שנו רבותינו מעשה בשני בני אדם שהימרו זה את זה
ואמרו, כל מי שילך ויקניט את הלל יטול ארבע מאות זוז
אמר אחד מהם אני אקניטנו.
אותו היום ערב שבת היה והלל חפף את ראשו
הלך אל עבר פתח ביתו ואמר מי כאן הלל?
נתעטף ויצא לקראתו ואמר לו בני מה אתה מבקש?
אמר לו שאלה יש לי לשאול

גמרא תלמוד בבלי, מסכת שבת.

אל הלל מגיע אדם לשאול שאלה:

"למה הראשים של הבבליים סגלגלים (דהיינו פחוסים)?
למה כפות הרגלים של האפריקאים רחבות?
למה עיניהם של התרמודיים טרוטות?
והלל מסביר בסבלנות הללית נוגעת ללב-
המיילדות הבבליות מתקשות לילד ובכדי שחלילה התינוק לא יחנק הן פוחסות לו את הראש.
באפריקה יש המון ביצות אז הם צריכים ללכת בבוץ ולכן יש להם כפות רגלים רחבות יותר.
והתרמודיים גרים באזורים שיש בהם סופות חול ולכן העיניים שלהם צרות יותר, שלא ייכנסו להם גרגרי אבק לעיניים".
זה הסיפור הקלאסי על הלל מה שאנחנו מכירים עוד מימי בית הספר

אבל האמת שיש כאן משהו אחר הרבה יותר עמוק ומפתיע

מסבירה הרבנית ימימה מזרחי תחי' –
האיש הזה צועק צעקה: מי כאן הלל? איפה אני יכול למצוא כאן אחד כזה שהוא אב טיפוס להלל
הלל מלשון הלל הודיה. מי כאן יודע להלל מומים?
העולם הרי בכלל לא מלא הלל, אלא כיעור. והעולם מלא מומים קשיים וכאב.
והאיש הזה בוכה: "הלל, למה יש בעולם כיעור, למה?"
הרי יש סבל בעולם ואיך אפשר להלל?
ואומר לו הלל: "אתה לא מבין שמה שנראה ככיעור בעיניך, הוא סוד השרידה של האנשים האלה?
אלמלא היו ראשיהם נמעכים, הם היו מתים בלידה. אלמלא כפות הרגלים שלהם, הם לא היו יכולים לצעוד בין הביצות. אלמלא עיניהם הטרוטות, הם לא היו רואים כלום בגלל סופות החול. למה אתה לא רואה את הטוב?"

וזה מה שכתוב לנו בהקשר לחג החנוכה
כתוב שנר חנוכה צריך לדלוק עד שתכלה רגל מן השוק. ומסביר התנא רגל תרמודיים
הכונה תרמודיים היא סוחרים. אנחנו מדליקים נרות כל זמן שהם בשוק.
אותם תרמודיים שבסיפור של הלל הוא שאל עליהם למה עיניהם צרות
כלומר הראייה שלהם פגומה. יש להם עינים טרוטות.
עבור אלה אנחנו מדליקים חנוכיה. כדי לבוא ולאמר להם – בואו ותראו כמה אור יש במומי העולם במה שאתם מחשיבים כמומי העולם
בואו ותראו עד כמה העולם מום-שַלם.

ואנחנו?
מי כאן אצלינו הלל?
מאחלת לכם להיות תמיד הלל
לשבת זו ולשבתות הבאות אי"ה תמיד

גוט שבת 🙂