"כי ענן ה' על המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל, בכל מסעיהם".
רגע,
משהו פה לא הגיוני
לעיני כל ישראל בכל מסעיהם
היה צריך להיות רשום לעיני כל ישראל בכל חנייתם
הרי בזמן המסע לא הגיוני שענן השם היה על המשכן
הוא הרי לא היה
איך זה בכל מסעיהם?
הרי בזמן המסע המשכן מקופל
אין משכן
הכל ארוז חתום
איפה בדיוק ענן השם ועמוד האש נמצאים בזמן המסע?
אנחנו יודעים שהענן היה מאחור
עמוד האש מקדימה
אז למה כתוב שזה נמצא בכל מסעיהם על המשכן
זה הרי היה לפני ואחרי בני ישראל
לא מעל המשכן – שבעצם היה חתום וסגור וארוז
ומוחזק בידיים של הלויים
החניה היא חלק מהמסע
מסביר רש"י:
מקום חנייתן אף הוא קרוי מסע
כלומר החניה עצמה מהווה חלק מהמסע
ובואו נקביל את זה רגע למסע החיים שלנו
אנחנו נוסעים במסע (עם סמך ועין)
וסוחבים על גבינו משא (בשין ואלף)
והמסע
כמו כל מסע דורש מאיתנו עבודה
עמל
אדם לעמל יולד
זוהי הלו מטרת החיים שלנו
זה לא שנפלנו לתוך העמל הזה ונעבאך אין לנו ברירה
אלא הגענו לחיים במטרה לעמול
וכל עמל הוא מקפצה שמגדלת ומרוממת אותנו
ולכן כל משא הוא חתיכת מסע
(תחליפו את האותיות כרצונכם זה מסתדר בכל סדר שתשימו)
וזה בעצם העיקר
העיקר הוא לא התוצאה
והשואו
וההצלחה
העיקר הוא המסע
ולכן גם החניה מהווה בעצם חלק מהמסע
כי אנחנו לא נוסעים כדי לחנות
אלא חונים ונחים כחלק ממסע אחד גדול
זה הא בהא תליא
על פי פעלו
איך אנחנו אומרים בזמירות שבת
שכרו הרבה מאד על פי פעלו
לא לפי תוצאותיו לא על פי הצלחותיו
אלא על פי פעלו
מאיתנו נדרשת עשיה
לא נדרשת תוצאה
ולכן המסע והחניה הם היינו הך
כמו שאנחנו רואים בפרשה אצל משה רבינו
כתוב
וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה
וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ
כַּֽאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָֹה כֵּן עָשׂוּ
וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶֽׁה:
ורשי כותב :
אמר להם:
יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם,
ויהי (מ) נועם ה' אלהינו עלינו וגו'
וואו איזו ברכה יפה
על מה?
ממה מתפעל משה?
ממה התפעל משה?
אומר רבי יחזקאל סרנא זצ"ל:
אם היו שואלים אותנו ממה היה לו להתפעל,
היינו חושבים שהוא התפעל מתרומת המשכן
מהסכומים שנאספו תוך יום וחצי,
או אולי שהוא התפעל מבצלאל,
נער בן שלוש-עשרה שבנה את המשכן
באומנות מיוחדת,
או בכלל שהוא התפעל מהנס הגדול
שהמלאכה היתה נגמרת מאליה.
אבל לא.
בכל הדברים הללו לא נאמר שמשה התפעל מהם.
ממה הוא מתפעל?
"והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו"
עם ישראל עושה את המצווה
בדיוק כמו שהשם ציווה
בלי התחכמויות
בלי אנחנו לא יכולים
בלי קשה לנו
בלי אולי אי אפשר
בלי אולי ניתן לקבל הקלות
בלי חיפוש אחר שינויים וקולות
הם פשוט עושים
בידיעה
שהם כרגע במסע
זה רצון השם – לסחוב את המשא
ומה הלאה?
רק הוא יודע
מה יצא מזה?
זה לא משנה
הרי הכל על פי פעלו
איך נתקדם מכאן?
זה לא ענייננו
על פי השם יחנו ועל פי השם יסעו
השם יודע מה נדרש מאיתנו
והוא ימשיך ויסיים ויסדר
וישא עבורנו את המשא כשצריך
לשמוט את מושכות העגלה
וזה לא קל לחיות כך
אנחנו רגילות לסדר לעצמנו את החיים
לשאול מה הלאה
מה יצא לנו מזה
איך מתקדמים מכאן
קשה מאד לשמוט המושכות
ולתת אותם להקדוש ברוך הוא
בדיוק כמו אסתר המלכה
שברגע הראשון ניסתה לחשב חשבונות
ולאמר למרדכי כמה מסוכנת הליכתה אל המלך
אבל כשהיא שומטת
ומתחברת לאין עוד מלבדו
מבינה שהיא חלק ממסע
שגם החניה וגם המסע הם רצון השם
היא זוכה לנשיאת כפיו של הקדוש ברוך הוא יחד איתה
לענן השם שמאיר לה את הדרך
ולישועה כל כך גדולה
שאנחנו נהנים מפירותיה עד היום
לזכות לבקש ביום הגדול הזה
מה שאלתך אסתר
ומה בקשתך וינתן לך
עד חצי המלכות ותעש
באיחולי חיבור למסע ולמשא
עם יכולת להבין שהכל זה חלק מתוכנית אחת שלמה
ואם ירצה השם נזכה
לקבל את שאלתנו
ובקשתנו
ויהי נועם השם אלוקינו עלינו
ומעשה ידינו כוננה עלינו
ומעשה ידנו כוננהו
חזק חזק ונתחזק
