אני מוצא את עצמי כל יום כותב כמה צעטלאך – פתקים לרבה של הילדים,
כל יום כל יום מאז שהם חזרו ללמוד בחיידר,
כבר כמעט עשרה ימים שאני כותב עוד פעם ועוד פעם הצהרת בריאות.
יש כאלה שאמרו לי תכין במחשב פתק ותמלא את התאריך ותחתום.
אבל אני לא חושב כך, אני לא מסוגל להרגע.
הפתק הזה, הקוויטל הזה, מחזיר אותי בתשובה כל יום.
את הפתק הזה אני מנסח כל יום מחדש.
יום אחד אני כותב הודו לה‘ כי טוב כי לעולם חסדו בני שלמה זלמן בריא ושלם ואין לו שום תסמינים,
ולמחרת אני כותב ברוב רחמיו וחסדיו בני שלמה זלמן בריא ושלם ואין לו כל תסמינים.
ולילד אחר אני כותב ברוך השם יום יום יעמס לנו ישע ופדיום בנינו שמואל בריא
וגם, חי חי יודוך וישבחוך בנינו בנימין בריא ושלם ואין לו כל תסמינים.
והפתקים הללו עושים אותי מאושר. הפתק הזה מחזיר אותיבתשובה!.
מו“ר הגאון רבי עזריאל זצ“ל היה מרגלא בפומיה
שיש לכל יהודי דברים שעליהם הוא צריך לחזור בתשובה,
לכל אחד יש הנסיונות שלו.
מי בשמירת הלשון, ומי בשמירת העינים,
מי בקמצנות, ומי בפזרנות, מי בעצלות, ומי בתפילה ולימוד התורה, ביושר ואמינות, וכו‘ וכו‘.
אבל יש מצוה, הוא אמר, שכולנו צריכים לחזור עליה בתשובה:
אהבת השם.
ביטול מצוה דאורייתא של אהבת השם ”בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך“
כל מידה ומידה שהוא מודד לך הווי מודה לו במאוד מאוד.
להודות להקב“ה הוא חלק בלתי נפרד ממצות אהבת השם,
להודות על הטוב ולהודות על הרע בכל מידה ומידה.
אודה על האמת, אני אבא לילדים וסבא לנכדים
ומשמש בתפקיד הזה כבר למעלה מעשרים ושבע שנים,
כמעט עשרת אלפים ימים אני הורה לילדים.
ומעולם לא כתבתי להם”הצהרת בריאות“,
זה היה פשוט שהם בריאים, מה פתאוםלחשוב אחרת?!
מתי ישבתי לעצמי וכתבתי על פתק תודה לך השם שבני בריא ושלם ברמ“ח אבריו ושס“ה גידיו,
מתי חשבתי על זה בכלל?!
( מתוך דברים של הרב ישראל קליין)
