על הר הזבל

חני וינרוט ע"ה בספרה "שבת שלום, חני" שיצא לאור לאחר פטירתה,
מביאה פוסט יפה שהפיצה בא סיון תשע"ג על פרשת במדבר
וכך היא כותבת:

פרשת במדבר עוסקת במפקד האוכלוסין הגדול שנערך לעם ישראל במדבר, מפרטת את רשימת בניו של אהרון אך לא את בניו של משה.
בזכות אביהם, בניו של אהרון זכו אף הם להיות לכוהנים גדולים לאחר פטירתו ולהמשיך את השושלת. ואילו בניו של משה, לא קיבלו את שרביט ההנהגה לאחר שנפטר לבית עולמו.

מדוע?

אחד הפרשנים מסביר כי הסיבה לכך היא שבניו של משה לא עברו את ייסוריי הגלות יחד עם עם ישראל כולו. בעוד העם התענה והתייסר תחת עולם של אנשי פרעו, בניו של משה גדלו להם בשלווה ובשקט במדיין יחד עם אמם. רק לאחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף, כאשר יתרו חותן משה בא לבקר את חתנו במדבר, הצטרפו הבנים לאביהם במסע. הם לא חוו את הייסורים ולפיכך לא יכלו להיות מנהיגים על עם ישראל.

בהמשך, כאשר הפרשה מפרטת את מספרם של כל שבט, אנו מגלים את העובדה הממפתיעה: הבוגרים שבשבט לוי מנו בסך הכל עשרים ושנים אלף איש, מספר נמוך בהרבה ממספר של כל בני שבט אחר בישראל!

הרמב"ן (ג, יד) מתמקד בעובדה זו ומציין כי הדבר נובע מכך ששבט לוי היו פטורים מעבודות פרך במצרים. לעומת כל השפטים האחרים שנאלצו לעבוד בפרך. וכבר אמר הפסוק" וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ (שמות א, יב). רק על השבטים שחוו את העינויים על בשרם, התקיים "כן ירבה וכן יפרוץ".

הנה לנו 2 דוגמאות של יהודים שחוו תקופות קשות בחייהם, אך דוקא הקשיים והסבל העניקו להם כשרונות וברכות הרבה מעבר לאנשים רגילים.

מסתבר שהיסורים מעצבים אותנו ומרוממים אותנו. זה כמו לעמוד על הר זבל. אנחנו עומדים אמנם על זבל אבל גבוהים יותר ורואים למרחק גדול יותר 🙂

ממשיכה חני וכותבת:

"חברה שאלה אותי השבוע מה התובנה שיש לי מהסרטן אז אמרתי לה ש"צריך לעשות חיים", והיה נראה שהיא קצת התאכזבה. כאילו זהו? סרטן וכל הסבל הנורא הזה, זה מה שיש לי להגיד? אבל האמת שכן, זה כל מה שיש לי להגיד.
אני מאמינה שבזמן שאני שמחה ונהנית אני מתמלאת ברגשות תודה וזו הדרך שלי לעבוד את השם, דרך התודה."

<<מתוך הספר "שבת שלום, חני" בהוצאת וינרוט ספרים>>