להגיע ליעד – להיכנס הביתה

בוקר אור לפרשת פקודי
הפרשה האחרונה בספר שמות
וכמו שלכל התחלה יש חשיבות להמשך
כך לכל סיום יש חשיבות בגלל הריכוז שלו והכח שהוא מושך מכל הספר כולו

בספר שמות השתחררנו מכבלי המיצרים האישיים שלנו
ופתחנו חלון לחירות
ופרשת פקודי חותמת את המסע הזה עם השחרור
ועם כניסתנו לבית
כי כל זמן שבן אדם בלי בית, הוא לא יֵחָשֵׁב גָּאוּל.
והנה, בפרשת פקודי הוקם המשכן. זה לא הבית הסופי, נכון. טרם הגעתם ליעד.
הוא ארעי המשכן שנבנה
אבל עדין בית

הביתה בשמחה רבה

שמעתי רעיון חמוד מהרבנית ימימה מזרחי תחי':
ר"ח אֲדָר ב' היום
מה זה בית? בית
פשוט תשמחו ב-ב (בי"ת). תשמחו ב-בַּיִת שיש לכם.
ומי כמונו מבינות היום בעקבות המלחמה והפליטים באוקראינה מה זה לשמוח בבית
אנחנו התרגלנו לחיים טובים והיפים האלה שקוראים להם "מִשֶּׁנִּכְנַס",
כשיש לנו בית להיכנס אליו.
את פותחת דלת, יש לך מקלחת חמה, יש לך שמיכה, יש לך מקום לישון. את לא רואה ברחובות טנקים נוסעים. זו שמחה אמיתית.

תשפ"ב פירושה, בראשי תיבות – ת היי שמחה. פ ה בבית!

אז הערב, מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר (ברוך הבא, חודש אדר ב'!),
פשוט לצאת מהבית ולעמוד פתח הדלת ולומר לעצמך:
"מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה. יש לי מקום להיכנס אליו".
ונכון שכל אחת עם הצער שלה;
הילד הזה (שיש או אין אותו).
הזוגיות הזאת (שיש או אין אותה).
הפרנסה הזאת (שיש או אין אותה).
הבריאות החורקת והשכנה החוקרת
ועדין, יש לכם בית, מים חמים, אוכל, ביטחון
ואין שמחה גדולה מזו.

מה משמח בבית שעתיד להיחרב?

אז בואו נתחיל כבר עם הפרשה
יותר נכון עם הפסוק הראשון שלה:
אלה פקודי המשכן, משכן העדות
למה כתוב המילה משכן פעמיים?
אומר רשי זכר ל2 בתי מקדש שעתידין להחרב
משכן העדות – עדות למה? עדות לישראל שויתר להם הקב"ה על מעשה העגל שהרי השרה שכינתו שם
עכ"ל

שואלים המפרשים
משהו כאן קצת מוזר
אם זה רמז ל2 בתי מקדש שעתידין להחרב
איך זה יכול להעיד שסלח הקב"ה להם עם מעשה העגל?
הרי זה ממש הפך העדות
אם בית המקדש נחרב
איך הוא בא להעיד שהקב"ה משכין שכינתו שם
הרי הוא אמור להיחרב?
איך הוא בא להעיד על אהבתו אותם

אלא מסביר בעל הספר "הדרש ועיון" כך:
כשבית המקדש הוקם הוא היה בית אדיר ויפה
בנוי לתלפיות עין לא ראתה כמותו
היו יכולים בני אדם לחשוב שהקב"ה משכין שכינתו שם
לא מפני שהוא אוהב את עמו
לא מפני שהוא סלח להם על מעשי העגל
ולא מפני שהוא מעונין ובחר בהם
אלא משום שכבוד הוא לו לשכון בכזה מקום יפה
מפני שנח לו ונעים לו להתגורר בכזה בנין מרשים

אבל מתי התברר לכולם שהקדוש ברוך רוצה לשכון בתוכינו
שהקב"ה אוהב את עמו ומבקש את קירבתם
מתי הבינו כולם שלא הבית היפה הוא זה שקרץ כביכול לקודשא בריך הוא, אלא חיבתו לעמו?

כשבית המקדש נחרב
כשבית המקדש נחרב וכתוב ששכינה גלתה עימהם
כשהקב"ה הסכים ליטוש את ביתו והעיקר לא להחריב את עמו
הו אז הבינו כולם כמה יקרים הם בניו
כמה חשובים אנחנו בעיניו
כמה אהובים וקרובים אנו אליו
שכן בית המקדש לא היה נכבד בעיניו מפאת היותו מפואר ומהודר
אלא מפאת אלו שהוא שימש עבורם כבית

הוא תמיד זוכר אותנו הוא תמיד שומע לנו

אגב קטן קניתי השבוע ספר מתוק של בן ציון קלוגמן שנקרא חצי הכוס המלאה
הוא שבה את ליבי רק בגלל שבדפדוף בחנות פתחתי בפירוש מאד מרגש על רחל אמנו
כתוב ויזכור אלוקים את רחל וישמע אליה
לכאורה קודם הוא שומע ואז הוא נזכר
כלומר קודם היא צועקת אל השם והוא שומע
ואז הקב"ה זוכר אותה ומביא לה תינוק
אבל לא
הסדר הוא שונה כדי שנדע ונבין ונפנים
שהקדוש ברוך הוא תמיד זוכר אותנו
אנחנו בניו אהוביו
ואנחנו תמיד נמצאים בקדמת המחשבה שלו
בין אם נצעק ובין אם לא
בין אם נבקש ובין אם לא
ויזכור אלוקים את רחל – הוא זכר אותה מעצם היותה ביתו אהובתו
וזה שהיא צעקה אליה והוא שמע – זה יפה מאד
זה מוסיף לה זכויות
אבל לא בגלל זה היא זכתה בהריון
לא בגלל זה היא נושעה

כי הקב"ה תמיד זוכר אותנו ואוהב אותנו מעצם היותינו בניו
והשכינה תמיד שורה ביננו ובתוכינו מעצם היותנו עמו
לפעמים בקלות בכייף בהנאה עם בית מקדש מפואר
ולפעמים בקושי בכאב ובסבל עם חורבן וגלות
אבל תמיד תמיד הוא כאן לצידנו
באהבה.

אדר ב', אֲדָר-בַּיִת.
יהי רצון שראש החודש הזה יביא לנו שמועות טובות ובשורות טובות ואת הבית האמיתי, השלישי.
בקרוב

חודש טוב ומבורך. חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק!