
בשניה הראשונה פתחתי את הפה כמו דג או יותר נכון כמו ברוז שמחכה לאוכל
ולא הגבתי

כולם אומרים "שבת המלכה" "שבת היא מלזעוק" משמע ששבת נקבה
מצד שני כתוב "רצה והחליצנו ביום השבת הגדול והקדוש הזה…" משמע ששבת הוא זכר

איזו בחירה יש לנו בחיים?
איזו בחירה יש לנו כשאנו מקימים מצוות
ועל מה אנו נידונים במידה ובחרנו ברע?

הרי מה הכי משמח אבא?
כשבן או בת באים בקול ואומרים לו "אבא, אני מאושר. תודה רבה".
כי האושר שלך הוא האישור שלי לכך שאני אבא טוב

ובערבות הדדית
נראה את החושך שלהם
נראה אותם שם מעבר להרי החושך שלנו
ונסייע להם
נתפלל עליהם
ונוכיח לכולם
שבני יעקב אנחנו
יהודים רחמנים בני רחמנים

מאמר נפלא לפרשת שמות על ענין הכרת הטוב
הבחירה בין לזרוק אבן למים ששתינו ממנו או לזרוק אוכל לכלבים כהכרת הטוב.
קראו ותחי נפשכם

הספד מטלטל של המשגיח הרה"ג טוביה פולק אביה של אתי פולק ע"ה שנפטרה בפתאומיות עשרה חודשים לאחר פטירת אימה.
"אבא אוהב, תודה!" – הספד שכולו
דברי מוסר חשובים.
מצורפות תמלול, הקלטה והסרטה של ההספד.
ותהיה ההתחזקות בעקבות הדברים לעילוי נשמתה.

אנחנו עומדים בתקופה לא פשוטה של סגר
תיכבד העבודה על האנשים והנשים בעיקר 🙂
מחלות, בידודים ובדידות מעיקה
שינויי סדרים בבית, ילדים קצת מטורללים ומרחב מצומצם לנשימה
בואו נפנה לעצמינו פינה אחת שפויה ביום

רָצִיתִי לִבְחֹר
שְׂדֶה פְּרָחִים
לְלֹא קוֹץ וְדַרְדַּר
תְּנוּבַת כֶּרֶם
– שָׂדֶה לְלֹא בָּר.

כאן המקום לכתוב תודות לבורא עולם – הבמה שלכם לשרותכם.

בואו נדבר עם הקב"ה גם בזמן שרגוע לנו שטוב לנו
בואו נכניס את האחד – יחידו של עולם לחיים הטובים שיש לנו
ובעזרת השם נמשוך ונשפיע על עצמינו השפעות ושפע של חסד ורחמים

אנשים מחפשים ללכת להתברך מהצדיקים, והם לא מבינים שאבא שלהם לא גרוע מלבן. אם הם ילכו לעשות קצת נחת רוח אצל אבא ויבקשו אח"כ ברכה – זה יכול לפעול הרבה יותר.

זה לא שלא קיימנו אותם
זה לא שלא עשינו אותם
"רק" לא עשינו בשמחה

דורות חולפים,
יוצאי ירכו הנקועה של יעקב עומדים
מול גזירות מול קשיים מול חשכות עבותות
לפעמים מדובר במלחמות פיזיות
ולפעמים לצערנו במלחמות נפשיות
מלחמות על הנפש היהודית הטהורה
מלחמות יצרים עקובות מדם
ולא תמיד אנחנו מצליחים
לא תמיד המאבק מסתיים בטוב
אבל תמיד תמיד
קמים
תמיד
מנסים

אתמול נזכרתי בדבר וגיליתי שהפעם לא זכרתי. לא נטלתי מכל הטוב. ידי ריקניות. וליבי חלל
בקירבי.
הייתי כאדם שחזר מן המלחמה ושקע לתוך קיפאון.

הפיוט משורר לנו
"אילו הוציאנו ממצרים- ולא קרע לנו את הים דיינו"
סליחה? על מה יש פה להודות?
הרי אם הים לא יקרע עוד רגע קט יתפסו אותנו המצרים
יכו אותנו באכזריות

פוסט מקוצר שכל כולה הודיה להקב"ה
ממכם הגולשים אל אבא שבשמים

חטא העגל – מצב כל כך נמוך
איך אפשר להתקדם משם הלאה?
איך אפשר לישא ראש ולקום אל העתיד?