פרשת ויחי מספרת לנו את ברכות יעקב לבניו
ברכת יעקב למנשה ואפריו בניו של יוסף
ופטירתו
ויש משהו מאד תמוה בפרשה איזה קונפליקט מענין
שחשוב להבין וללמוד אותו
והוא שיכול ידיו של יעקב בזמן שברך את מנשה ואפרים
מחליפים מקומות בכמה מאורעות
מנשה הגדול ואפרים הקטן
ויעקב עושה פעולה לא כל כך מקובלת
הוא כאילו מעדיף את הקטן על פני הגדול
וזה מוזר
בפרט יעקב
שעבר בחייו כל כך הרבה בגין שינויי מעמד של גדול וקטן
הוא עצמו הרי ברח מביתו לאחר שעשיו ביקש לרצוח אותו על גניבת הבכורה
אח"כ לבן רימה אותו והוא קיבל את לאה הבכורה לפני רחל הקטנה
והכי יוסף בנו הצעיר שנמכר בשל כך שהתגאה על אחיו הגדולים יותר
ועכשיו הוא שוב עושה את ההחלפה הזאת?
שוב מנסה את השיטה שהביאה לו כל כך הרבה קשיים?
כאילו לא מספיק לך מה שעברת?
אז בואו נבין מה מסמל מנשה ומה אפרים
ומה רצה יעקב להביע בשיכול הידיים הזה
2 ילדים 2 שיטות
מנשה הבכור נקרא כך על שם ש"נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי"
ואפרים נקרא כך "כי הפרני אלוקים בארץ עניי"
מנשה ואפרים מייצגים אצל יוסף 2 שיטות בעבודה השם
2 צורות חיים ו 2 חוויות של גלות וגאולה
מנשה – שכחה – כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי
אני שוכח מהצרות שוכח מהקשיים
ואף כי זוהי הסתכלות על הטוב בדרך השלילה
עדיין יש בה אהבה גדולה לבורא והבנה שהוא זה שהביא אותו לכאן
והוא זה שנמצא בתוך החושך של הגלות ושל הכאב
כי נשני אלוקים – הקב"ה נמצא בתוך החושך בארץ נשיה
והוא – הקדוש ברוך הוא השכיח ממני את הכאב
עצם ההמצאות שלו כאן בתוככי החושך והנשיה,
עזרה להשכיח ממני את צרותיי
אבל למרות שזהו מבט אמוני מאד
יש לנו דרגה גבוהה הרבה יותר
והיא-
אפרים.
אפרים יקירי
אפרים – זאת כבר דרגה הרבה יותר גדולה
אפרים קרוי כך על שם כי הפרני אלוקים בארץ עניי
אפרים מהווה את ההסתכלות החיובית בתוך הקשיים
לא – "היו לי צרות ושכחתי"
אלא – "טוב לי והקב"ה הפרה אותי בטוב והרבה אותי בארץ עניי"
השם, תודה על החיים!
זאת הסתכלות גבוהה יותר ונכונה בזמנים של קושי והסתר
לא סתם כתוב
הבן יקיר לי אפרים
ההסתכלות שלנו דרך משקפים של אפרים יקרה היא לו
והיא הדרך שמובילה ל כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד
כשאומרים תודה
כשמרגישים מלאים בברכה
אז השפע הרבה יותר נזכר ומגיע אלינו
הברכה בת אלפיים שנות גלות
וזה מה שקורה בברכת יעקב לבניו של יוסף
יעקב יודע שאוטוטו נגיע לפרשת שמות
אימה וחשכה גדולה נופלת על עם ישראל
גלות מצרים איומה
ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל
לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה
שכשעם ישראל יהיה בגלות,
כשעם ישראל יהיה בחשכה,
כשעם ישראל יהיה רחוק כל כך מרחק אלפיים שנה,
עדיין תמיד תמיד ימשיכו רבבות אבות ואמהות
לברך את בניהם בברכה של
ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה
להורות להם ולהזכיר להם
שאם רצונם להיות מבורכים
עליהם לחפש את הברכה בתוך הקושי
בך יברך ישראל
מנשה שאלוקים נמצא בחושך
ואפרים שאומר תודה על הטוב
הם ורק הם יכולים להוות לנו דגם ודוגמא
לברכה ולדרך חיים
שלנו לילדים ולדורות הבאים
הסתכלות אמונית
של אפרים ושל מנשה
וזאת גם הסיבה שיעקב אבינו מבקש לשכל את ידיו
שאת מבט ה"טוב לי" של אפרים נקבל
ועל חסדיו של הבורא נמשיך להסתכל
להתמלא בשביעות רצון
ואגב לא אגבי כלל
כשיעקב אבינו מברך את נפתלי כתוב לנו
נפתלי שבע רצון ומלא ברכת השם
וזה קצת מוזר
כי קודם בן אדם אמור להיות מלא בברכת השם ואז להיות שבע רצון
איך אפשר להיות שבע רצון לפני שמלאים בברכת השם
אז כן
זה קשה אבל אפשרי
מודל ברכת אפרים יעיד
קודם נודה, נברך על כי הפרני אלוקים
נהיה שבע רצון
והקב"ה אם ירצה השם ובקרוב
יוריד לנו שפע של ברכת השם לרוב
