חסד במדורת השבט

בפרשת שמיני
הפרשה שמספרת לנו על חנוכת המשכן
על יום השמחה של הקדוש ברוך הוא
בכך שבנו לו בית לשכון בתוכו
וכמה מוזר שהפרשה
מתחילה בעצם
במילה  "ויהי"
שזה לשון צער
איך זה יכול להיות
על מה הצער הגדול?

להשתתף בצער השני

אלא עונה על כך האור החיים הקדוש
שהצער הוא על משה רבנו.
השתתפות בכאבו.
איזה כאב אתן שואלות?
שכן עד אותו היום הוא שימש במשרת הכהן הגדול,
אך ביום השמיני בורא העולם הודיע לו: זהו, עד כאן.
מכאן – מי שישמש בכהונה יהיה אחיך אהרון ובניו.
ולמשה רבנו זה היה קשה,
למרות צדקותו
למרות גדלותו
ולמרות ענוותנותו,
עדיין כבעל לב אנושי פועם ומרגיש זה לא היה לו קל
והתורה משתתפת איתו בצער הזה
ופותחת במילה ויהי

בכלל לאורך כל הפרשה נראה
איך שזורות לנו הדקויות הללו של החסד
של ההשתתפות בצער
של ההשתתפות בשמחה
של החיבור האנושי הלבבי
של פעימות הלב
של מה שהופך אותנו לבני אדם אנושיים
נותנים
לבעלי חסד
לבעלי רצון להשפיע על השני טוב

איפה מתחילה האנושיות

חברה שלחה לי בעבר ציטוט מתוך הרשת
של אנתרופולוגית כל שהיא
שנשאלה איזה סימן ראשוני
היא יכולה לתת
להימצאות של חברה אנושית

הם ציפו שהיא תדבר על קרסי דייג, כלי חרס עתיקים או אולי אבני טחנה. 
אבל היא אמרה שהסימן הראשון לאנושיות
הוא עצם ירך שבורה שהתאחתה.
היא הסבירה
שאין אף בעל חיים
שיכול לשרוד רגל שבורה. 
שכן לא יהיה לו די כוח לברוח מסכנה,
להגיע לבור המים
או לדאוג לעצמו למזון.
אף חיה לא תשרוד את פרק הזמן
שלוקח לעצם להתאחות.

עצם ירך שהתאחתה היא עדות לכך 
שמישהו הקדיש את זמנו
להביא אותך למקום בטוח
ולדאוג לצרכיך עד שתחלים.
ועזרה לאחר בשעת משבר,
היא הסימן האנושי החברתי הראשוני
שם מתחילה האנושיות.

אהבה משותפת

תראנה מה כתוב לנו בסוף הפרק
ויִּשָּׂ֨א אַֽהֲרֹ֧ן אֶת־יָדָ֛יו (כתיב את־ידו) אֶל־הָעָ֖ם
וַיְבָֽרֲכֵ֑ם
וַיֵּ֗רֶד מֵֽעֲשׂ֧ת הַֽחַטָּ֛את וְהָֽעֹלָ֖ה וְהַשְּׁלָמִֽים:
וַיָּבֹ֨א משֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד
וַיֵּ֣צְא֔וּ וַיְבָֽרֲכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם
וַיֵּרָ֥א כְבֽוֹד־יְהֹוָ֖ה אֶל־כָּל־הָעָֽם:

קודם כל ויבוא משה ואהרון
ויבוא יחיד
משה ואהרון רבים
משה עם כל זה שאמרנו שלב חי בו פועם ומרגיש
עם כל זה שציינו את הויהי כהשתתפות בצערו על כך שהכהונה עוברת ממנו
עושה עם עצמו עבודה
עד כדי כך שויבוא משה ואהרון
ויבוא ביחיד כאיש אחד בלב אחד
באהבה משותפת ששמחה בטובת אחיו

ואהרון הכהן מה עושה?
וישא אהרון את ידיו אל העם
ויברכם

לפעמים צריך להרחיק את החסד

ידיים מסמלות את מידת החסד
כשאברהם אבינו היה צריך לשחוט את בנו
כתוב
’וישלח אברהם את ידו,
ויקח את המאכלת לשחוט את בנו‘.
למה הפירוט של וישלח אברהם את ידו
כי אברהם היה כולו מידת החסד
וכדי לשחוט את בנו הוא היה צריך להרחיק את ידו
הוא היה צריך להרחיק את סמל מידת החסד שבו
כדי שיוכל לבצע את פעולת לקיחת סכין השחיטה

ולכן וישא אהרון את ידיו
אהרון מרים את מידת החסד שבו
מבקש להשפיע חסד גם על אחיו היהודים
מבקש לברך אותם בברכת כהנים
באהבה

כמו שאומר בעל הנתיבות שלום הרבי מסלונים
שמשום כך ברכת כהנים נקראת ’נשיאת כפיים‘.
כי הרמת הידיים היא לא פעולה טכנית חיצונית
 אלא ’הרקע העיקרי להשראת הברכה‘,
וכשנושאים הכהנים את כפיהם
הם משרים השראה של אהבה על הציבור,
מכח מידת אהבה הנטועה בהם מקדושתו של אהרן,
ואז יש מקום שתשרה הברכה על הציבור.

אנחנו מל"ו צדיקים

מספרים על רב אריה לוין
שעיתונאי אחר שאל אותו אם הוא מל"ו צדיקים
ענה לו רב אריה
אכן. לפעמים…
כי ל"ו צדיקים זה לא מהות
אלא תקן
כשאת עושה מעשה טוב – 
הרי שבאותה שנייה, או שעה, או שבוע –
את מאיישת את משרת הל"ו 
את היא האחת שבזכותה העולם קיים.

אם תחשובנה על זה
יש לנו השבוע כח של חסד שיורד אלינו
ונותן לנו יכולות להיות למד ווניקיות זמניות
לעשות חסד
להשפיע חסד
לשאת כפיים באהבה
להכיל כאב ואכזבה
לנסות להיות נוכחות בצער של הזולת
לקחת ממנו אחד משישים
לנסות לעזור, לתת, להשפיע להיות מעין עיר מקלט
ולאחוז במידת גומלי חסדים

עם מי מתחסדים?

בסוף הפרשה
יש לנו גם את סימני הטהרה בחיות
ואחת מהן היא החסידה
שהיא חיה טמאה
ורשי מסביר שם
ולמה נקראת שמה חסידה?
שעושה חסידות עם חברותיה במזונות
ואז מה?
אולי אם היא עושה חסד מגיע לה שתהיה עוף טהור
שהרי לפי הרמבן
כל טומאתן של העופות היא משום אכזריותם היתרה
וכאן החסידה לא נחשבת חיה אכזרית
להפך היא עושה חסד עם חברותיה

אלא אומר החידושי הרים זל
מאחר והיא עושה חסד רק עם חברותיה
ואילו מי שאינה מ"חברותיה"
מי שלא בברנז'ה שלה
מי שלא נראית כמותה ולא מוצאת חן בעיניה
היא לא עושה עימה חסד במזונות
לפיכך הרי היא באמת טמאה

כמה דיוק יש לנו בפרשה על כל נושאי החסד והאהבה לזולת
כמה דקויות וירידה לנפש הזולת
השתתפות בצער השני
אהבה מוחלטת לכל יהודי ויהודי
כי חסד אמיתי אינו נמדד בחסדיה של החסידה
אלא דווקא היכולת להכיל גם חברה שונה

וזה בדיוק בשבוע הראשון של ספירת העומר
שהוא כולו
חסד!
כי חסד זה הכח הראשון שאנחנו יכולות למשוך אלינו בקלות
ולהשפיע אתו על אחרים

חסד הוא הכח הראשוני שמציג לנו חברה אנושית בנויה

שבת שלום מבורכת ושמחה
רבקי