ה' נתן את חן העם בעיני מצרים וינצלו את מצרים
תנסו לדמיין לעצמכם
איך זה היה נראה
העזתים הרי שונאים אותנו שנאת מוות
אנחנו לא מוצאים חן בעיניהם
(הכל טוב זה הדדי 🙂 )
יש לנו חטופים בעזה
יום לפני היציאה מהשבי
בשיא ההפצצות של צהל עליהם (מכת בכורות במצרים לצורך הענין)
הם פתאום פותחים להם את הדלת ואומרים תפדאל
תקחו
תקחו הכל
מה שאתם רוצים
כלי כסף כלי זהב
ה-כ-ל
זה הגיוני?
יש כאן משהו נורמלי בסיטואציה הזאת?
והנה כאן
בגאולה של אז (הלואי בקרוב אצלינו)
והשם נתן את חן העם בעיני מצרים
איך זה יכול להיות?
איטס מן השמים
אבל התשובה היא בדיוק במילים של הפסוק
והשם נתן את חן העם
חן
זה משהו שמימי
זה משהו שאי אפשר להסביר
כשמשהו מוצא חן בעינינו אנחנו לא יכולים להסביר למה
אנחנו רואים זוגות שמהלכים יחד
שידוכים מעניינים שנרקמים
ושואלים את עצמנו
מה הקשר?
איך היא מתחברת ליצור המוזר הזה?
ואין לכך הסבר
ולא בטוח שגם לה
זה פשוט החן
סיפורי בדים
כבר שבועיים שהבנות שלי מחפשות את בד חלומותיהן לחתונה הקרבה
וכל הזמן הן נואמות לי
שהאופנה היום זועה
וכל הבדים מקושקשים
והן אוהבות גיזרה חלקה
ולמה כולם עושים פרחים
ואיזה נורא זה
שאין מה למצוא
הן לא רוצות להתפשר
ומה שהן אוהבות בכלל חסר
ואין בכל העיר (שתבינו, חרשנו שלושה ערים בדרך)
משהו אלגנטי קליל וצעיר
והתופרת לוחצת
ואני נלחצת
ופתאום
פתאום מגיע הרגע שהקב"ה מחליט שהגיע הרגע
הגיע זמן הגאולה
ואני שומעת אותן בקו הטלפון מאושרות
שיש כאן בד שהן מאד אוהבות
ממש פסגת החלומות
אני כמובן מתלהבת, מאשרת את הקניה ומאושרת
ובבית מגלה, שהצבע בכלל לא מה שהן דיברו
יש שם פרחים וגם קשקושים
בד יפהפה (גם לטעמי) אבל לא עומד בכללים שהן חיפשו
ואני שואלת את עצמי
מה הקשר
איך הנאום בן השבועיים ימים
מסתדר עם הבד המדוגם הזה
אבל זהו
כשמשהו מוצא חן את לא תמיד יכולה להסביר
נכון
הן לא אוהבות פרחוני
הן גם לא אוהבת מקושקש
האופנה העכשווית לא ממש אהודה עליהן
אבל הבד הזה כן
למה?
ככה.
כן לחן
שואל בעל השפתי צדיק
למה כתוב והשם נתן את חן העם
ולא והשם נתן לעם חן
הרי מה שקרה כאן זה שהמצרים פתאום אהדו את העברים
ורצו מעצמם לתת להם
היה צריך אם כן לכתוב: והשם נתן לעם חן
הרי זה קרה פתאום
עד עכשיו הם לא היו אהודים. ועכשיו כן
אלא
השימוש בביטוי והשם נתן את חן העם בעיני המצרים הוא לא מקרי
הוא פשוט מסביר לנו את מה שאנחנו יודעים מראש על נשמה של יהודי
על נקודת חן אישית שיש לכל אחד מאז היוולדו
חן נסתר
נשמה אלוקית
ניצוץ של מלכות שיש בכל אחת ואחת מאיתנו
ולא תמיד הוא גלוי
לא תמיד הוא מוצא חן
אבל הוא תמיד קיים
והשם נתן את חן העם
זה חן שכבר היה קיים
זה לא חן שהולבש עליהם פתאום
אלא חן פנימי קיים
שרק היה מוסתר בגלל השיעבוד
בגלל הטמאה
בגלל הקושי והעבודה
וכעת
הוא נגלה
והשם נתן את חן העם
את אותו חן שהיה קיים
בעיני המצרים
לאן נעלם החן הנסתר
אנחנו מסתכלים על עצמנו במראה
לא ממש מוצאים חן בעיני עצמנו
קצת תמהים
היכן החינניות של תום הילדות שהלכה?
היכן הן אותן "בייבי פייס" שהיו לנו בגיל הנעורים
היכן הלך הקול הפנימי שאמר לנו שאנחנו מקסימים ומיוחדים
היכן הלכה האמונה בעצמנו, הביטחון בטוב של עצמינו והאהבה של עצמנו
לאן הלכנו אנחנו
להיכן כל הטוב הזה נעלם
אומר רבינו בחיי בעל חובת הלבבות:
"יש מן החכמה מה שהוא צפון בלבות החכמים כמטמון הנסתר,
אשר אם יסתירוהו, לא ישיגנו אדם,
וכאשר יגלוהו לא יעלם מאדם יושר אמריהם בו"
זהו.
שהטוב הזה לא התעלם
היופי שבכך לא התעמעם
כי החן הזה שהיה בך קיים
הוא לא נעלם
רק קצת נסתר
או כמילותיו היפות של רבינו בחיי – כמטמון הנסתר
אבל הוא קיים
יש לנו את זה
והשם נתן את חן העם
זה חן שהיה קיים בהם
זה חן שקיים גם בנו
רק תאמינו
זה חן שקיים גם בילד המעצבן שלנו
רק תציצו
זה חן שקיים גם בבן הזוג
רק תחפשו
ותמצאו שתגלו
איך ממשיך בעל חובת הלבבות
וזה דומה לאחד מחכמי החוזים שנכנס בחצר אחד מאוהביו
והרגיש שיש בה מטמון.
חקר עליו, וימצאהו כסף שחור, נשתנית צורתו מן החלודה שעלתה עליו.
לקח ממנו מעט ומרקו במלח ובחומץ וישטפהו וייפהו,
עד ששב הכסף אל צורתו הנאה ואל הדרו וזיוו,
ואחר כך ציווה בעל הבית לעשות בשאר המטמון כן.
ואני, ממשיך רבינו החיי, כוונתי לעשות כן במטמוני הלבבות:
לגלות אותם ולהראות פני זוהר מעלותם,
כדי שיעשה כן מי שרוצה להתקרב אל האלוהים ולהידבק בו.
כי כל יהודי הוא מטמון
ולכל אחת ואחת מאיתנו מסתתר מטמון במעמקי הלבבות
חן נסתר שקיים
חן שהשם נתן
כי מציאת חן היא קודם כל בעיני השם
ונח מצא חן בעיני השם
ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם
קודם בעיני אלוקים
ואז ממילא בעיני אדם
והשם נתן חן
והוא הנותן חן
יתן גם לך חן
על כל עם ישראל יחוס וירחם
וְיתקיים היום כמו אז
ונָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם
וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם
הלואי הלואי בקרוב
