להשפיע דרך קו התקווה

בריחה בקיווי

בימי מלחמת העולם השניה, בהונגריה, עמדה קבוצת יהודים בהמתנה לאקציה.
ביניהם עמדה אשה שלא פסקה למלמל את הפסוק "לישועתך קיויתי השם",
"לישועתך קיויתי השם" "לישועתך קויתי השם", שוב ושוב שוב ושוב,
פסוק שידוע כסגולה להנצל מצרה וקושי.
האשה מלמלה את הפסוק באקצנט אידישאי שהוגה את הת' בצורה רפה כמו האות ס'

בהונגרית המילים קי-ויסי משמעותם השאלה "מי מוציא?"
החייל הגרמני שנכח שם דימה שהוא שומע אותה שואלת שוב ושוב: מי מוציא? מי מוציא?
כלומר, מי מוציא ומציל אותי מהמקום הנורא הזה.
וכשליח ההשגחה באותו רגע אמר לה: אני מוציא אותך מכאן, תברחי עכשיו!

האשה ניצלה, היגרה לארצות הברית וזכתה להקים בית ומשפחה. "לישועתך קיויתי השם."

מקווים לקו

בפרשת השבוע מופיע פסוק זה בברכות יעקב את בניו, כפסק זמן לתפילה על העתיד לבא.
במילה קויתי אנו שומעים את המילה קיווי, תקווה.
בראשית הבריאה הצמחים עמדו על פני הקרקע במאמר השם, אבל לא צמחו והתפתחו
עד שבא אדם הראשון והתפלל שירדו גשמים,
מיד ירדו גשמים והבריאה החלה להתפתח.

יש שפע רב שמחכה ומצפה.
למה? לתקווה, שבאה בצורה של תפילה ובקשה,
אמונה ותקווה שהתפילה תתקבל וימלאו המשאלות.

תקווה = קו,

התפילה היא זאת שיוצרת את הקו ומורידה אותו לעולם שלנו.
השפע מחכה להתעוררות שלנו כאן למטה, שעולה ומשפיעה למעלה,
וחוזרת אלינו לכאן בצורה של השפעת טובה וברכה בכל התחומים.

ערבה או צפצפה – מה עדיף?

אמרו חזל:"
אני אמרתי להם לישראל שיהיו כערבה על מים רבים, והם שמו עצמן כצפצפה על הרים."

לערבה אין קיום בלי מים, בעוד הצפצפה שורשיה עמוקים ויכולה לצמוח על הרים צחיחים.
אמר השם לישראל:
אנא היו כמו הערבה הזו, שלא יכולה בלי מים, כך אתם היו מתפללים, מקוים ואז מקבלים.
ההכרה הזו שאני לא מסוגל לכלום בלי התפילה.
ההכרה הזו שהכל ממנו יתברך ובלעדיו איני יכול כלום, עלולה להיות מקטינה, בהסתכלות שיטחית.

לכן העדיפו ישראל להיות כצפצפה על הרים – להרגיש שאני משהו,
יש לי הרבה כח ועוצמה ואני לא תלוי, עצמאי.
האם תחושת העצמאות הזו היא אמיתית?

שמש או ירח – מה עדיף?

ישראל משולים ללבנה וכמו כן מונים את השנה לפי הלבנה.
מה הייחודיות של הירח?
לירח אין אור משלו, בושות, כל הזמן לקבל מהשמש,
אבל מה קורה בסוף?
הירח מאיר בחשיכה!

הירח כל הזמן פושט את ידיו לקבל את האור
ואז מה עושה איתו – הוא מעניק אותו לאחרים.
האם יש מצב של לתת בלי לקבל קודם?
אי אפשר לתת.

מה ניתן אם הידיים ריקות והלב ריקן אף הוא?
אין מה לתת, אם אין קודם קבלה מן האחר.
כמו הירח: איך יאיר אם לא קיבל אורו מהשמש?
אנחנו כמו הירח – אין לנו כלום משלנו,[ אבל יש לנו המון.
יש לנו תקווה שבאה לידי ביטוי בתפילה, באמונה,
נפתח את הידיים, את הזרועות, לקבל,
בידיעה שהכל שלו והכל ממנו יתברך, ויש לו המון מה לתת לנו.
רק נקווה, נאמין, נייחל לטוב, נאמין בטוב שיש בעולם.
כי באמת אחרי כל הקושי ומאחורי כל הרוע, יש המון טוב,
המון המון שפע חומרי ורוחני,
המון התפתחות של כל החכמות והידע, ושפע טכנולוגי ומה לא.

האמונה בטוב מושכת ומשפיעה את הטוב להפציע ולהופיע,
תקווה ותפילה ואמונה הם סוג של מפתחות לישועה.

שבת שלום
דבורה קליין