בפרשת בא יש לנו פסוק לא כל כך מתוקשר
אבל מאד אקטואלי לנו והוא:
וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וינצלו את מצרים
תפאדל קחו – מה שהעזתים נתנו ליהודים
תנסנה לדמיין לעצמכן
איך זה היה נראה
העזתים הרי שונאים אותנו שנאת מוות
אנחנו לא מוצאים חן בעיניהם
(הכל טוב זה הדדי 🙂 )
יש לנו חטופים בעזה
יום לפני היציאה מהשבי
בשיא ההפצצות של צהל עליהם (מכת בכורות במצרים לצורך הענין)
הם פתאום פותחים להם את הדלת ואומרים תפדאל
תקחו
תקחו הכל
מה שאתם רוצים
כלי כסף כלי זהב
ה-כ-ל
זה הגיוני?
יש כאן משהו נורמלי בסיטואציה הזאת?
והנה כאן
בגאולה של אז (הלואי בקרוב אצלינו)
והשם נתן את חן העם בעיני מצרים
איך זה יכול להיות?
אבל התשובה היא בדיוק במילים של הפסוק
והשם נתן את חן העם
חן
זה משהו שמימי
זה משהו שאי אפשר להסביר
כשמשהו מוצא חן בעיניך את לא יכולה להסביר למה
את רואה זוגות שמהלכים יחד
שידוכים מעניינים שנרקמים
ואת שואלת את עצמך
מה הקשר?
איך היא מתחברת ליצור המוזר הזה?
ואין לך הסבר
ולא בטוח שגם לה
זה פשוט החן
הבד ששבר את כל הכללים
כבר שבועיים שהבנות שלי מחפשות את בד חלומותיהן לחתונה הקרבה
וכל הזמן הן נואמות לי
שהאופנה היום זועה
וכל הבדים מקושקשים
והן אוהבות גיזרה חלקה
ולמה כולם עושים פרחים
ואיזה נורא זה
שאין מה למצוא
הן לא רוצות להתפשר
ומה שהן אוהבות בכלל חסר
ואין בכל העיר (שתבינו, חרשנו שלושה ערים בדרך)
משהו אלגנטי קליל וצעיר
והתופרת לוחצת
ואני נלחצת
ופתאום
פתאום מגיע הרגע שהקב"ה מחליט שהגיע הרגע
הגיע זמן הגאולה
ואני שומעת אותן בקו הטלפון מאושרות
שיש כאן בד שהן מאד אוהבות
ממש פסגת החלומות
אני כמובן מתלהבת, מאשרת את הקניה ומאושרת
ובבית מגלה, שהצבע בכלל לא מה שהן דיברו
יש שם פרחים וגם קשקושים
בד יפהפה (גם לטעמי) אבל לא עומד בכללים שהן חיפשו
ואני שואלת את עצמי
מה הקשר
איך הנאום בן השבועיים ימים
מסתדר עם הבד המדוגם הזה
אבל זהו
כשמשהו מוצא חן את לא תמיד יכולה להסביר
נכון
הן לא אוהבות פרחוני
הן גם לא אוהבת מקושקש
האופנה העכשווית לא ממש אהודה עליהן
אבל הבד הזה כן
למה?
ככה.
הניצוץ שתמיד היה
שואל בעל השפתי צדיק
למה כתוב והשם נתן את חן העם
ולא והשם נתן לעם חן
הרי מה שקרה כאן זה שהמצרים פתאום אהדו את העברים
ורצו מעצמם לתת להם
היה צריך אם כן לכתוב: והשם נתן לעם חן
הרי זה קרה פתאום
עד עכשיו הם לא היו אהודים. ועכשיו כן
אלא
השימוש בביטוי והשם נתן את חן העם בעיני המצרים הוא לא מקרי
הוא פשוט מסביר לנו את מה שאנחנו יודעות מראש על נשמה של יהודי
על נקודת חן אישית שיש לכל אחד מאז היוולדו
חן נסתר
נשמה אלוקית
ניצוץ של מלכות שיש בכל אחת ואחת מאיתנו
ולא תמיד הוא גלוי
לא תמיד הוא מוצא חן
אבל הוא תלמיד קיים
והשם נתן את חן העם
זה חן שכבר היה קיים
זה לא חן שהולבש עליהם פתאום
אלא חן פנימי קיים
שרק היה מוסתר בגלל השיעבוד
בגלל הטמאה
בגלל הקושי והעבודה
וכעת
הוא נגלה
והשם נתן את חן העם
את אותו חן שהיה קיים
בעיני המצרים
למצוא את המטמון הנעלם
את מסתכלת על עצמך במראה
לא ממש מוצאת חן בעיני עצמך
וקצת תמהה
היכן הילדה החיננית של אז הלכה?
היכן הוא אותו תום ילדות שנעלם לפני שנים
היכן הן אותן "בייבי פייס" שהיו לך בגיל הנעורים
היכן הלך הקול הפנימי שאמר לנו שאנחנו מקסימות ומיוחדות ויפות
היכן הלכה האמונה בעצמנו, הביטחון בטוב של עצמינו והאהבה של עצמנו
לאן הלכנו אנחנו
להיכן כל הטוב הזה נעלם
אומר רבינו בחיי בעל חובת הלבבות:
"יש מן החכמה מה שהוא צפון בלבות החכמים כמטמון הנסתר,
אשר אם יסתירוהו, לא ישיגנו אדם,
וכאשר יגלוהו לא יעלם מאדם יושר אמריהם בו"
זהו.
שהטוב הזה לא התעלם
היופי שבכך לא התעמעם
כי החן הזה שהיה בך קיים
הוא לא נעלם
רק קצת נסתר
או כמילותיו היפות של רבינו בחיי – כמטמון הנסתר
אבל הוא קיים
יש לך את זה
והשם נתן את חן העם
זה חן שהיה קיים בהם
זה חן שקיים גם בך
רק תאמיני
זה חן שקיים גם בילד המעצבן שלך
רק תציצי
זה חן שקיים גם בבעלך
רק תחפשי
ותמצאי שתגלי
איך ממשיך בעל חובת הלבבות
אני פשוט חייבת לצטט מרוב שזה יפה
וזה דומה לאחד מחכמי החוזים שנכנס בחצר אחד מאוהביו
והרגיש שיש בה מטמון.
חקר עליו, וימצאהו כסף שחור, נשתנית צורתו מן החלודה שעלתה עליו.
לקח ממנו מעט ומרקו במלח ובחומץ וישטפהו וייפהו,
עד ששב הכסף אל צורתו הנאה ואל הדרו וזיוו,
ואחר כך ציווה בעל הבית לעשות בשאר המטמון כן.
ואני, ממשיך רבינו החיי, כוונתי לעשות כן במטמוני הלבבות:
לגלות אותם ולהראות פני זוהר מעלותם,
כדי שיעשה כן מי שרוצה להתקרב אל האלוהים ולהידבק בו.
כי כל יהודי הוא מטמון
ולכל אחת ואחת מאיתנו מסתתר מטמון במעמקי הלבבות
חן נסתר שקיים
חן שהשם נתן
כי מציאת חן היא קודם כל בעיני השם
ונח מצא חן בעיני השם
ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם
קודם בעיני אלוקים
ואז ממילא בעיני אדם
והשם נתן חן
והוא הנותן חן
יתן גם לך חן
על כל עם ישראל יחוס וירחם
וְיתקיים היום כמו אז
ונָתַתִּי אֶת חֵן הָעָם הַזֶּה בְּעֵינֵי מִצְרָיִם
וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם
