הכל בקיווי – אין יאוש בעולם כלל / פרשת ויחי

"לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי" – לַעֲשׂוֹת קַוִּים". כשאדם מקוה הוא עושה קו מהנקודה שלו אל מקור השפע,
לישועתך קיויתי השם - הודיה לבורא עולם
מקור תמונה: Photo by Reign Abarintos on Unsplash

ברכות יעקב לבניו ובעיקר לשבט דן

בפרשת ויחי לומדים על ברכות יעקב לבניו.
ברכות יעקב טומנות בחובן "עולם ומלואו". חכמים כותבים שלמרות שנסתם הקץ מיעקב, הברכות שהוא בירך צופנות את תסריט ההיסטוריה ומומלץ לכל אחד להעמיק בהם.

במאמר זה ננסה להעמיק בברכה אחת . הברכה שמעניק יעקב לבנו דן:
"דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ, שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח, הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי השם" (בראשית מט, טז-יח).

כעת נקרב עוד יותר את פוקוס העדשה את המשפט האחרון של ברכת יעקב "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'". ונעמיק בו עד כמה שניתן.

לישועתך קיויתי השם – יסוד בגדול יהדות

מתחילת פרשת 'מקץ', בכל פרשת 'ויגש' ובחצי מפרשת 'ויחי', לא נזכר שם הוי'ה הקדוש. 318 פסוקים, רצף הפסוקים הארוך ביותר בתנ"ך ללא שם הוי'ה.
השם המפורש המעיד על הרחמים וההטבה של הבורא. עד שבאמצעה של פרשת 'ויחי', כאשר יעקב מברך את בניו, הוא מברך את דן ואומר לו, "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָה". כאן חוזר שם הוי'ה ומתגלה. זהו פסוק מפתח בהבנת עבודת האמונה שלנו וכמו שנראה, בהבנת הסוד של היציאה מכל הצרות והיציאה מקשיי הגלות האחרונה.

לישועתך קיויתי השם הוא משפט מפתח בחיי היום יום שלנו. עד כדי כך שאנו אומרים אותו מספר פעמים ביום. בקריאת שמע שעל המיטה, בתפילת הדרך וכמובן בתפילות שמונה עשרה: "אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנוּ תָרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ (וְצִפִּינוּ) כָל הַיּוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה השם מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה".

התקוה והציפיה לישועת השם היא חלק עיקרי בחיי היהודי. יותר מזה- מידת הציפיה נמדדת על פי מידת האמונה. אם מישהו אומר שהוא יבוא בזמן מסוים, דרגת הציפיה לבואו תלויה בכמה אנו מאמינים לאותו אדם.
כלומר עומק הכוונה שלי בתפילה לישועת השם תלויה בכמה אני מאמין שהשם נוכח ושומע את תפילתי.

יעקב אבינו מעודד את דן בברכתו – מדוע

בדיוק את זה בא יעקב אבינו ללמד. המדרש מספר שכאשר נכנסו השבטים להתברך מפי יעקב, נכנס דן בראש שפוף כיוון שרק בן אחד היה לו ושמו חושים ובן זה היה חרש. אמר יעקב לדן, אל תתייאש, קוה אל השם, התחזק בבטחון ואמונה, "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי השם".

חכמים במדרש (ילקוט שמעוני, תהלים מ) מוסיפים את הדברים הבאים ומדגישים לנו כמה גדול כוח הקיווי: "אין ביד ישראל אלא הקיווי… וכן הוא אומר "טוֹב השם לְקֹוָו, לְנֶפֶשׁ תִּדְרְשֶׁנּוּ" (איכה ג, כה), ואומר: "שׁוּבוּ לְבִצָּרוֹן אֲסִירֵי הַתִּקְוָה" (זכריה ט, יב). שמא תאמר עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, תלמוד לומר "קַוֵּה אֶל השם, חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל השם" (תהלים כז, יד). קיוויתם ולא נושעתם? קוו ושובו וקוו. ואם תאמר עד מתי נקווה? כתיב, "יַחֵל יִשְׂרָאֵל אֶל השם מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם" (תהלים קלא). ואומר: "חִזְקוּ וְיַאֲמֵץ לְבַבְכֶם כָּל הַמְיַחֲלִים להשם" (תהלים לא).

הרמחל נותן זוית נוספת ומענינת למילה קיווי ומסביר כיצד התקוה היא זאת שמורידה את השפע לאדם:
"לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי" – לַעֲשׂוֹת קַוִּים". כשאדם מקוה הוא עושה קו מהנקודה שלו אל מקור השפע, ממש על הדרך בה השתלשלה הבריאה, ודרך הקו הזה הבורא יכול להשפיע לו את כל מה שהוא זקוק לו.
מוסיף הרמח"ל, "הַמְּקַוֶּה הוּא מַמָּשׁ בּוֹקֵעַ בְּקַו תִּקְוָתוֹ, וְעוֹשֶׂה נֶקֶב וְסֶדֶק לַעֲלוֹת תַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְזֶה, לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי השם".
התקוה עושה כלי לישועה מפני שהקו הוא עצם מבנה הבריאה כולה, וכשהאדם מכוון את קו התקוה שלו אל המקור הנכון, כפי שכותב הרמח"ל, "לָזֶה הַשֵּׁם הֲוָיָה שֶׁהוּא רֵאשִׁית הַכֹּל, צָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה הַתִּקְוָה, וְלֹא לְשׁוּם כִּנּוּי", אז ישועתו בודאי קרובה לבא.

מה גרמה התקוה לדן? – הפינאלה של סיפור ברכת יעקב לדן

כאשר בני ישראל יפקדו במדבר נגלה כי בנימין שהיו לו עשרה בנים,
מניין שבטו הגיע לשלושים וחמישה אלף איש.
ואילו דן שהיה לו כאמור רק בן אחד (ועוד חירש), מניין שבטו הגיע לשישים ושתיים אלף איש!!
ללמד אותנו שאדם לעולם לא יגיד נואש אלא יתחזק בכח הבטחון והתקוה.

איך אומרים? "אין ייאוש בעולם כלל" 🙂

דרג את המאמר

לחץ על הכוכבים כדי לדרג את המאמר

עדין לא דרגו את המאמר הזה

נשמח לקרוא את תגובתך:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *