ואנחנו קמנו ונתעודד

מסר מעודד ומלא תקוה מפרשת שמיני
ואנחנו קמנו ונתעודד
מקור תמונה: Photo by Susan Q Yin on Unsplash
0
(0)

בפרשת שמיני
מסתיימת מלאכת הכנת המשכן
ואחרי שבוע של הקרבת הקורבנות
עדין אין כל זכר וסימן משמים להשראת השכינה על המשכן
איזו אכזבה 🙁
כאן כמובן מגיע החשש האיום שהקב"ה עדין כועס על עמו
וחטא העגל טרם כופר
ומי יודע מתי תשרה השכינה
ומי יודע איזה עוד עונש יושת עליהם אם וכאשר
תחושות קשות.
בעיקר למי שקשה זה לאהרון הכהן
הוא מניח שהשראת השכינה מתעכבת באשמתו
שכן הוא זה שהציע לעם ישראל כשהמתינו למשה להביא את הזהב
הוא זה שכביכול היה שותף לחטא העגל
ומסיק מכך שהקב"ה כועס עליו ולכן לא מראה משרה את שכינתו על המשכן שהוקם

והנה בואו נראה בפסוקים מה באמת היה ומה קרה לאחר מכן
ויקרא פרק כג פסוק ז
 ויאמר משה אל אהרן קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עלתך וכפר בעדך ובעד העם ועשה את קרבן העם וכפר בעדם כאשר צוה יהוה    
"קרב אל המזבח" –  מסביר רש"י: שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת

משה רבינו רוצה להוציא את אהרון מהמקום של האשמה
מהמקום שמתבוסס במקום ולא עושה כלום
מהמקום שחושב שאין מה לתקן ואין מה לעשות
ובטוח שהקב"ה מעניש אותו ורוצה ברעתו
משה רבינו אומר לו קרב אל המזבח ועשה את חטאתך – למה אתה בוש וירא לגשת
כי לכך נבחרת
יש לך תפקיד
אי אפשר להתבוסס במקום של אשמה
צריך להתקדם
לשאת עיניים אל הכאב, אל החטא אל הקושי
מה שנקרא להסתכל להם בלבן של עיניים
ולהמשיך הלאה
להבין שאין מקום ביהדות להתבוססות באשמה
הקב"ה לא רוצה אותנו רק כואבים ודופקים על הלב
אלא שנמצא משם
חרטה היא רק שלב בתשובה
אבל תמיד אח"כ יש את הקטע של לעשות טוב
לצאת ולפעול הלאה
ואז זוכים להשראת השכינה

ויקרא פרק כג פסוק ט מקרא ורשי:
ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד יהוה אל כל העם
אומר על כך רשי:
ויבא משה ואהרן – כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל היה מצטער ואמר יודע אני שכועס הקב"ה עלי ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל אמר לו למשה משה אחי כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל
ויצאו ויברכו את העם – לפי שכל ז' ימי המלואים שהעמידו משה למשכן ושמש בו ופרקו בכל יום לא שרתה בו שכינה והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה

משה רבינו כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עון העגל
לכך אמר להם זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'
אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שע"י קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם
ותדעו שהמקום בחר בו

שימו לב עד כמה חשוב שמי שחטא הוא זה שיפעל ויעשה
עד שמשה רבינו אומר להם
אהרון אחי כדאי וחשוב ממני שע"י קורבנותיו ועבודתו תשרה שכינה
השכינה לא תשרה על ידי משה רבינו שלא חטא
ועלה להר סיני ודיבר עם הקב"ה והיה גדול הדור
אלא דוקא ממי שחטא ותיקן
דוקא ממי שמעד ונפל וקם ועלה והתעלה
הוא זה שדרכו ודוקא דרכו הקב"ה משרה את שכינתו
לא למרות
אלא בגלל
כמה זה מנחם ומרפא לחשוב שגם אנחנו
בנפילה
במעידה
ובאין אונים

בכאב הצורב
בתחושת הכישלון
ובאשמה שדופקת על הלב

עדין יש לנו מרפא
ושיקום
הן שבע ניפול צדיקות
ונקום

זה לא סתם שבזכותנו נגאלו
ובזכותנו עתידין
זה רק בגלל שיש לנו כוחות
לקום מהשברים
לאחות את הסדקים
ולצעוד קדימה
אל המשכן
אל הקורבן
ואל השלמים

דרג את המאמר

לחץ על הכוכבים כדי לדרג את המאמר

אנחנו מצטערים על הדירוג הנמוך של המאמר

עזור לנו לשפר את האתר

האם תוכל לספר לנו מה היה לא מובן? מה הפריע לך?

נשמח לקרוא את תגובתך:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *