כל מה שהשם עושה הכל לטובה במשנתו של רבי עקיבא

סיפורו של קבי עקיבא כפי שמסופר בגמרא ומהווה השראה בשבילנו עד עצם היום הזה. והמילים שהוא טבע עוזרות לנו לצלוח כל יום בהודיה
חמורו של רבי עקיבא

רבי עקיבא התנא העליון טבע את המושג כל מאן דעביד רחמנא לטב עביד שפירושו: כל מה שהשם עושה הכל לטובה

ניתן לראות לכל אורך חייו של רבי עקיבא ואפילו בסיומם הטראגי עת סרקו את בשרו במסרקות של ברזל, כיצד הוא נוהג וחי על פי משנתו זו

אמונה שאינה מתפשת על פחות ממשפט האלמות: "כל מה שהשם עושה הכל (!) נעשה לטובה.

"שנו משמו של רבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: "כל מה שה' עושה – לטובה הוא עושה". פעם הלך רבי עקיבא בדרך והגיע לעיר אחת. ביקש להתארח באחד הבתים, ולא אפשרו לו. אמר: "כל מה שה' עושה – לטובה". הלך ולן בשדה.

"היו עמו תרנגול, חמור ונר. הגיעה רוח וכיבתה את הנר. הגיע חתול ואכל את התרנגול. הגיע אריה ואכל את החמור. אמר: "כל מה שה' עושה – לטובה".

"באותו לילה, הגיעו גייסות ושבו את תושבי העיר. אמר להם רבי עקיבא לתושבי העיר: האם לא אמרתי לכם ש"כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא לטובה"?!".

גמרא יבמות קכא ע"א:

 "תניא, אמר רבן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה, ומנו? רבי עקיבא. וכשעליתי ביבשה, בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני, מי העלך? אמר לי: דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי;

(ניענוע הראש של רבי עקיבא מסמן הכנעה, ענוה וקבלת רצון השם – באהבה!)

במסכת שמחות פרק יד הלכה טו: "המברך בבית האבל אינו מברך רביעית דברי רבי יוסי הגלילי, ורבי עקיבא אומר הטוב והמטיב, וחכמים אומרים ברוך דיין האמת".

בסוף מסכת מכות (כד ע"א – ע"ב) מסופר :

וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך, ושמעו קול המונה של רומי מפלטה ברחוק מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק.

אמרו לו, מפני מה אתה משחק? אמר להם, ואתם, מפני מה אתם בוכים?

אמרו לו, הללו כושיים שמשתחווים לעצבים ומקטרים לעבודה זרה יושבין בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי א-לוקינו שרוף באש, ולא נבכה?

אמר להם לכך אני משחק, ומה לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה.

שוב פעם אחת היו עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק.

אמרו לו, מפני מה אתה משחק? אמר להם, מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו "והזר הקרב יומת" ועכשיו שועלים הלכו בו, ולא נבכה?

אמר להם לכך אני משחק, דכתיב "ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו" וכי מה ענין אוריה אצל זכריה, אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב "לכן בגללכם ציון שדה תחרש…", בזכריה כתיב "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים…". עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת.

בלשון הזה אמרו לו, עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.

(ספר האגדה על 'עשרת הרוגי מלכות'): "ובכל סריקה וסריקה שהיו סורקים את בשרו היה אומר "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא".

דרג את המאמר

לחץ על הכוכבים כדי לדרג את המאמר

עדין לא דרגו את המאמר הזה

נשמח לקרוא את תגובתך:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *