מזמור לתודה במשנת הרב פינקוס זצ"ל

פירוש לפרק מזמור לתודה מתוך שיחותיו של הרב פינקוס זצ"ל בספרו נפש שמשון על סידור תפילה
מזמור לתודה במשנת הרב פנקוס
4
(1)

אמר רבי יהודה אמר רב: "ארבעה צריכין להודות – יורדי הים, הולכי מדברות, מי שהיה חולה ונתרפא, מי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא" (ברכות נד ע"ב)

כשבית המקדש היה קיים, ארבעה אלו היו מביאים קרבן מיוחד הנקרא "קרבן תודה". כיום כשבעונותינו הרבים חרב בית המקדש, תיקנו לנו בבחינת "ונשלמה פרים שפתינו", לומר בפסוקי דזמרה פרק תהילים העוסק בענין ההודאה: "מזמור לתודה הריעו להשם כל הארץ, עבדו את השם בשמחה בואו לפניו ברננה" וגו'.

משום כך ישנן דעות שיש לעמוד בזמן אמירת מזמור לתודה כיון שהוא בא במקום קרבן תודה שהוא עבודה, והכהנים שעבדו עמדו – "לעמוד לשרת לפני השם".

קרבן תודה הוא בעצם קרבן שלמים, והשתנה דינו משאר קורבנות השלמים בכך שכל קרבנו השלמים נאכלים לשני ימים ולילה, ואילו קרבן תודה – יום ולילה. כלומר אם הובא קרבן תודה אחה"צ הוצרכו לאכול את הבשר עד עלות השחר. בעוד שבקרבן שלמים אחר יש גם את יום המחרת לגמור את הבשר

פרט נוסף שהתייחד בו קרבן תודה: בעל הקרבן הביא גם לחמי תודה, שנאכלו בחלקם ע"י הכהנים וחלקם ע"י הבעלים.

והנה כשאדם הביא קרבן תודה הוא היה מקבל הרבה בשר, וגם הרבה לחמי תודה. ואת הכל היה צריך לגמור תוך יום אחד. מאחר ולא היה יכול לאכל הכל בבת אחת הוא היה חיב להזמין הרבה מאד מכרים קרובים ואנשים שיאכלו איתו את שאריות הקרבן. ועל ידי זה היו מתפרסמים ניסיו וחסדיו של השם יתברך.

כאשר השם יתברך עושה חסד עם האדם – עליו לפרסם זאת! זה דבר חשוב מאד! "ויספרו מעשיו ברינה וירוממהו בקהל עם" (תהילים ק"ז) לכן הנוסח במזמור הוא: "הריעו להשם כל הארץ" – להודות להקב"ה בקול רם לפרסם שמו בכל הארץ – "לך אזבח זבח תודה – ובשם השם ארקא" (תהילים קט"ז יז).

כשמדברים על הקב"ה ומפרסמים את חסדיו, אנו מעבירים לאנשים מסביבנו שמחה, בריאות, כל דבר טוב ויפה, כי על ידי סיפור מעשיו אנשים באים לידי הכרה בהשם יתברך ואף לאהבת השם ודביקות בו – שהיא מקור כל הטוב שבעולם.

"עבדו את השם בשמחה" – שמחו שיש לכם את השם יתברך, "בואו לפניו ברננה" – כאשר תבוא לפני השם עשה זאת ברננה, לא עם פנים נפולות, אפילו אם אתה נמצא בצרה. עצם הדבר שאתה עומד לפני השם משמחת. "דעו כי השם הוא האלוקים" – לו יש את כל הכוחות. "הוא עשנו ולו אנחנו" – הוא היוצר שלנו ואנחנו ברואיו הוא מכיר אותנו ורק הוא יכול לתת לנו הכל!!!!. "עמו וצאן מרעיתו" – הצאן לא יודע לשמור על עצמו, הוא נכנס ליער משוטט בין זאבים בלי להיות מודע לסכנות, הרועה הוא השומר על עדרו.

בואו שעריו בתודה חצרותיו בתהילה. הודו לו ברכו שמו כי טוב השם לעולם!!! "

דרג את המאמר

לחץ על הכוכבים כדי לדרג את המאמר

נשמח לקרוא את תגובתך:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *