מזמור לתודה / טור אורח

גמרא מענינת שבה כל האבות טוענים שלא מגיע להם לשתות מכוס של ברכה בגין מה שיצא מהם או מעשים לא ראויים כביכול שעשו. ורק דוד המלך לוקח על עצמו את הכוס. מדוע ולמה? על כך כדאי שתקראו במאמר הנפלא שלפנכם.
כוס ישועות - תודה להשם
5
(1)

הגמרא במסכת פסחים דף קי"ט אומרת:

"עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק, לאחר שאוכלין ושותין, נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך ואומר להן איני מברך שיצא ממני ישמעאל, אומר לו ליצחק טול וברך אומר להן איני מברך שיצא ממני עשו, אומר לו ליעקב טול וברך אומר להם איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי, אומר לו למשה טול וברך אומר להם איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי, אומר לו ליהושע טול וברך אומר להן איני מברך שלא זכיתי לבן דכתיב יהושע בן נון {דברי הימים א ז-כז} נון בנו יהושע בנו, אומר לו לדוד טול וברך אומר להן אני אברך ולי נאה לברך שנאמר {תהילים קטז-יג} כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא".

דבר זה טעון ביאור וכבר רבים מהמפרשים הזדקקו להסביר גמרא זו, למה דווקא דוד המלך ע"ה יברך על הכוס והרי גם ממנו יצא אבשלום ואמנון וגם הוא היה יכול לטעון כביכול שעבר עבירה [לפי מדרגתו]. ולא רק זה; דוד מעיד על עצמו "לי נאה לברך" כלומר שזה ברור ופשוט.

רציתי להעלות כאן אחד מהתירוצים שמצאו חן בעיני יותר מכל, בפרט שיש בזה מוסר השכל גדול בשבילנו.

בשירי דוד המלך – אנו מוצאים בהרבה מן המזמורים דברים מדהימים. דוד המלך שר בכל מיני מצבים ובכל מיני תקופות קשות שעברו עליו כגון: "מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה", "בברחו מפני שאול במערה", "באחז אתו פלשתים בגת", "בבוא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו", "בבוא דואג האדמי", "בברחו מפני אבשלום בנו" וכן עוד הרבה. דוד המלך בזמן הצרות והפחדים הכי גדולים שהיו לו הוא עומד ואומר שירה לפני הקב"ה.

דבר זה לא מצאנו אצל אף אחד מהאבות. לא מצאנו שאברהם אבינו אמר שירה כשהיה בכבשן האש, לא מצאנו שיעקב אמר שירה כשהיה בצרת לבן / עשיו / יוסף, לא מצאנו שמשה אמר שירה כשפרעה רדף אחריו להרגו. רק אצל דוד המלך שבכל צרותיו עמד והתפלל ואמר שירה לפניו, הוא נאה לו לברך וע"ז אומר הפסוק "כוס ישועות אשא".

בקרוב בימינו כשיבוא הקב"ה ויגאלנו מכל צרותינו ויעשה סעודה לצדיקים אחרי הגלות הנוראה הזו,
עם כל הצרות האיומות שאנו עוברים בה,
יזכה דוד המלך לברך על הכוס
כי הוא זה שידע תמיד לברך על הצרות והייסורים.

על פי פירוש זה יתבאר עוד גמרא מעניינת במסכת סנהדרין דף צ"ב על נבוכדנצר הרשע: "פתח ואמר: "אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותיה מלכות עלם ושלטניה עם דר ודר" {פסוק בדניאל ג-לג}. א"ר יצחק יוצק זהב רותח לתוך פיו של אותו רשע, שאלמלא (לא) בא מלאך וסטרו על פיו, ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שאמר דוד בספר תהלים".

גם כאן רבו הפירושים בהסבר גמרא זו. איך אפשר לומר שהטמא הערל הזה יגנה את שירות ותשבחות של דוד המלך ע"ה.  ועוד קשה אפילו אם נאמר שאכן כך באיזה זכות המלאך מכה אותו על פיו, וכי בגלל שהוא כביכול "מתחרה" עם דוד לכן מפסיקים שירה לקב"ה?

על פי דברינו הנ"ל הדברים מבוארים בצורה הפוכה מכפי איך שזה נראה.  המלאך בכלל לא בא להפסיקו אלא להיפך, כאילו בא לומר לו: "אתה בא להתחרות עם שירות ותשבחות שאמר דוד המלך?! בא נראה אותך, ניתן לך סתירה אחת ונראה אם תמשיך מתוך צער וייסורים",  ואכן, אחרי מכה זו הוא מיד השתתק ובזה המלאך בא להראות שאיננו מתקרב לדרגת שירתו של דוד שהו לא היה מסוגל לומר שירה מתוך ייסורים כמו דוד.

מוסר השכל גדול למדתי מפירוש זה, שגם כשאנחנו עוברים בגלות נוראה זו כל מיני צער וייסורים אם זה בצרות הכלל או בצרות הפרט, עלינו לזכור תמיד חוץ מהתפילה על הישועה, להודות לה' על כל הטובות שעשה, עושה ויעשה עמנו כל הימים.

אין כמו קריאת מזמורי התהלים לחוש דבר זה, לשיר לפניו על כל מדה ומדה שהקב"ה מביא עלינו ברחמיו.

(מחבר: מתבייש – לדעתנט)

דרג את המאמר

לחץ על הכוכבים כדי לדרג את המאמר

נשמח לקרוא את תגובתך:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *