אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותיי ולא התפללתי???

3 פרושים שונים לפסוק אחד - דבר תורה לפרשת ויצא
4.7
(3)

בפרשת ויצא אנחנו מוצאים את יעקב אבינו שיצא לחרן במצוות הוריו והוא הלך והלך,
וכשהגיע לחרן תפס עצמו "אפשר עברתי על מקום שהתפללו אבותיי ולא התפללתי".
בשבריר שניה עלה בדעתו הרהור "חוזרים".
הוא רק החליט לחזור ובאותו רגע קפצה לו הדרך, פתאום שקעה חמה שלא בעונתה. פתאום  מה נורא המקום הזה. פתאום הוא רואה אורות.

וישא יעקב רגליו נעשה קל ללכת ברגליו, ברגע אחד הכל נהיה טוב, זה הרי היה אותו כותל המערבי בדיוק.
גם בבוקר גם בערב, בבוקר עבר ליד אותו כותל ולא ראה כלום. ואילו בערב, איזה מראות אלוקיים. מה השתנה כל כך במקום הזה באותן שעות ספורות?

רשי מגלה לנו את הסוד "ואם תאמר, כשעבר יעקב אבינו על בית מדרש מדוע לא עיכבוהו שם? איהו לא יהיב דעתיה להתפלל במקום שהתפללו אבותיו, ומן השמים עיכבוהו?
בשביל לקבל שפע צריך יהיב דעתיה, צריך לרצות!!
אפשר לעבור ליד אותו בית המקדש אם יהיב דעתיה ניתן להוציא משם אין סוף, אבל אם לא נותנים את הלב ואת הדעת אז עוברים ליד זה ומפסידים.
כי העיקר זה היהיב דעתיה, להודות מתוך הלב, לרצות להודות, אז מגיעים האורות ומתרוממים גם לאמר הלל
(אז נדברו)

יותר מזה אם תשימו לב יעקב עבר בבוקר ולא הרגיש בקדושת המקום
ובלילה זכה לגילוי שכינה. לילה מסמל צרות, בוקר מסמל זמנים שטוב לאדם.
ישנו משל נפלא על בן שהלך עם אביו וגילה שבזמנים שהיה לו טוב היו 2 זוגות עקבות שהלכו באותה הדרך וחשב לעצמו שאלו היו העקבות שלו והעקבות של אביו שהלך לצידו וסייע לו. ובזמנים של קושי וצער ראה רק זוג עקבות אחד ואז הבין בדלות שכלו שאלו העקבות שלו ואביו הסתתר מפניו ועל כן נגרם לו כל הצער הזה.
אמר לו אביו: "בני, בזמנים של קושי והסתר זוג עקבות אלו היו שלי ואותך נשאתי על כתפיי!!
לפעמים בזמנים של חושך וכאב לא מבינים היכן מסתתר האלוקים, אולם דוקא אז צריך להאמין שהוא בחמלתו נושא אותנו על כפיים וקרוב אלינו באמת. לא לחינם אומרים ששכינה נמצאת למראשותיו של חולה כי הקב"ה נמצא צמוד אליו לשמור עליו כל הזמן ולסייע לו וזה גם מה שיעקב אבינו חווה את החזיון האלוקי דוקא בלילה בחושך ובהסתר, למרות שהיה שם גם בבוקר אבל אז הוא לא ראה כלום.  הקב"ה הראה לו שהוא נמצא קרוב אליו יותר בלילה.

אגב,על המילים הללו של רש"י מביאה הגמרא בחולין "איהו עד חרן אזל, כי מטא לחרן אמר, אפשר שעברתי על מקום שהתפללו בו אבותי ולא התפללתי בו, יהיב דעתיה למיהדר, קפצא ליה  ארעא , מיד ויפגע במקום"
והשאלה הידועה, למה אכן בהתחלה כשעבר יעקב אבינו ע"ה ליד מקום שהתפללו אבותיו לא עצר שם להתפלל?
והרה"ק רבי שמעון מאמשינוב זצ"ל אמר, כי כשהגיע יעקב אבינו ע"ה למקום שהתפללו בו אבותיו נמשך לאותו מקום (האט אים געצויגן) אלא שהיות ואביו ציוה עליו ללכת לחרן, רצה לקיים מצות כיבוד אב ולא להפסיק באמצע הילוכו.
על כן המשיך ללכת עד לחרן, וזה הכונה "איהו עד חרן אזל, היינו איהו לא הסתכל על זה שהמקום מושך אותו, רק המשיך ואזל עד חרן כדי לקיים מצות כיבוד אב, יהיב דעתיה למיהדר, שלאחר שקיים רצון אביו שפיר עלה בדעתו עתה לחזור למקום שהתפללו אבותיו, אלא שלאחר מעשה נשגב זה של כיבוד הורים, קפצה ליה ארעה ויפגע במקום… זכה שקפצה לו הדרך והגיע למקום מהר יותר.

דרג את המאמר

לחץ על הכוכבים כדי לדרג את המאמר

אנחנו מצטערים על הדירוג הנמוך של המאמר

עזור לנו לשפר את האתר

האם תוכל לספר לנו מה היה לא מובן? מה הפריע לך?

נשמח לקרוא את תגובתך:

3 תגובות

  1. תודה
    אני נהנה לראות איך תמיד ההודיה מצליחה להיקשר לנושאי הפרשה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אודותינו:

אתר אבא תודה הוקם לזיכוי הרבים להגדיל תודה ולהאדירה

נשמח לקבל כל חומר, קישור או תמונה להפצה ברבים (עם קרדיט אליכם כמובן במידה ותבקשו).

מאמרים קודמים