
מה היה חסר לנקדימון?
ואז אמרתי לעצמי
כנראה שאיני מתפללת עליו מספיק…
צריך עוד
ולא רק עליו
על כולם
כי תפילה זה הדבר היחיד שנשאר לנו לעשות
ואז אמרתי לעצמי
כנראה שאיני מתפללת עליו מספיק…
צריך עוד
ולא רק עליו
על כולם
כי תפילה זה הדבר היחיד שנשאר לנו לעשות
באיחולי שפע ברכות השבת הזה ובכל שבתות השנה
שנזכה להכיר במעלות היחודיות לנו
בחסרונות המותאמות לנו
להכיר ולקבל
להכיר ולהכיל
להכיר ולהוקיר תודה עליהם
לא לבכות לעצמינו את נסיבות החיים ולהיות כמו התיאור על הפולני שיושב בחושך כי אף אחד לא הדליק לו את האור
בואו כל עוד אנו חיים
נחיה!
נעשה
נהיה פעילים אקטיבים
ולא נחכה שיעשו לנו
לא נבכה שעשו לנו
נעשה אנו.
אל תדאגו ילדים שלי
הכל יהיה בסדר
בסדר שקבע לכם הבורא
בסדר שהוא החליט מלמעלה
וברגע הנכון
בשניה שבה יחליט אלוקים להאיר לכם את הדרך
הוא יעשה את זה
הכי טוב שאפשר
בתוך הצרות והדמעות
לדעת שדוקא שם
אין לנו אפשרות לברוח מהם
יש לנו רק אפשרות לקבל ולהאמין שהכל מאיתו יתברך
איך אומרים אנשים?
אני לא עומד בזה
אין דבר אומר לנו יעקב אבינו
אתם לא צריכים לעמוד בזה
אתם צריכים לשבת
כל קושי וצער הם הקדמה לזריחה גדולה שתבוא עליכם,
וברגע הנכון תזרח לכם השמש.
הבטריה שלנו גמורה
אפס אחוז
אין קליטה
אין אישה
אין אמא
אין משפחה
סחרחרה
יסורים זה כל תנודעת עףעף שאינה נכונה ומסבה לנו אי נוחות
יסורים זה השגחה
השגחה פרטית אישית על כל אחת ואחת מאיתנו
שמעוררת אותנו לתשובה
אין כזה דבר חוק מרפי
יש כזה דבר חוק ההשגחה
כי ככה השם רצה
אבא, אנחנו מוכנים
מוכנים לנסיון הבא שלך
ומוכנים גם לגאולה שתבוא בוודאי
הננו!!
תפילה על האחר
לא בשביל שנוכל לסמן וי על הרשימה
לא בשביל האגו שלנו שיהיה לנו נעים וטוב לידו
לא בשביל עצמינו
אלא בשבילו
והיית אך שמח – מצד אחד מצווים לשמוח בחג מצד שני המילה "אך" באה להמעיט – מדוע ואת מה?
מסכן בורא עולם שהוא צריך לחיות בתוך כל הגזים האלו שיש לי בבטן
מה יקרה ברגע שתצאי מהחוקיות שלך
מהאובססיביות הזאת של השליטה של ככה צריך להיות
ואני חייבת להשיג אחת שתים שלוש וארבע
סיפור של השגחה פרטית לשבעה יהודים שהתעקשו להתפלל ערבית במנין
צילום כתבה מתוך עיתון לבית של המבשר (תשרי תשפ) על משפחה שניצלה מתאונה בזכות כיבוד הורים ועם רגש עמוק של הודיה להשם
יש מצוות שלא תמיד באות לנו בקל
הכלים השונים
והרגלי האכילה שמשתנים
העבודה הבלתי מתפשרת
והגב הדואב לצד היד המגוידת
ההוצאות הרבות והנצרכות
וחישוק השפתיים שלא להוציא צרחות
כאן לומדים איך רואים באדם של ההווה את האדם של העתיד
כי לפעמים אחרי שנים הקב"ה פותח לנו צהר
חלון שנבקע בשמים להראות לנו מה היה מה הוא תכנן
ואיך בדיוק הלך המהלך
אבל כשזה לא קורה
כשאנחנו לא יודעים
אז נישאר בסוד
ונמשיך להאמין
נישאר בחוסר הידעה
ונבטח בו שבטוח זה משהו טוב שמוכן עבורינו