לצדיק יש כח עצום לפעול באמצעות התפילות שלו
אבל כאשר ישנה איזו בחורה פשוטה מבית לא משהו, מארם נהריים,
שתפילתה היא תפילה לעני,
שדפי הסידור שלה רטובים מדמעות,
אז הבכיות הללו.
התפילות הללו.
תגברנה עליהן

בפרשת מסעי מוזכרי כל המסעות של עם ישראל. מה העניין לציין אותם לדורות? ומה המשמעות כאשר יש לנו יעד ומטרה להגיע אליהם?

מאמר נפלא בענין החיים שיש לאדם המודה. ועד כמה חיות וחיים באים מכח ההודיה והשמחה.

רק מי שברור לו מי הבוס מסוגל לקבל את זה ברוח טובה ולהגיע למחרת לעבודה כאילו כלום

זה לא שלא קיימנו אותם
זה לא שלא עשינו אותם
"רק" לא עשינו בשמחה

וארשתיך לי בצדק ובמשפט – כעת אנחנו בבחינת מאורשים
אי"ה שבוע הבא החתונה הגדולה – חג מתן תורה
ויחד עם בנין בית המקדש
נזכה ל "וארשתיך לי לעולם"