
דור חמוד נולד
חדר לידה 2026 לא שונה הרבה במהותו מזה של לפני אלפיים שנה
המיילדות מלבד תפקידן לעזור פיזית ליולדת וליילד את התינוק
הן גם על תקן המעודדות
ממש כמו המילדות במצרים

חדר לידה 2026 לא שונה הרבה במהותו מזה של לפני אלפיים שנה
המיילדות מלבד תפקידן לעזור פיזית ליולדת וליילד את התינוק
הן גם על תקן המעודדות
ממש כמו המילדות במצרים

השם יסלח
יסלח? בעזרת השם בוודאי
כלומר הלוואי
אבל בואנה
שב רגע עם עצמך לחשוב למה זה קרה

כי עוגת יום הולדת מפוארת ככל שתהיה
בלוני הליום מנצנצים
והרבה לבבות אדומים פזורים
לא מהווים תחליף ליום יום הסיזיפי
האמיתי
הנכון
שפורט את השעות שלנו
לפרוסות קטנות של אהבה

להיות שמש בענן זה כח על
זה פריצה אדירה של אנרגיה
זה כח ראשוני בראשיתי יהודי
ברוך הוא וברוך שמו
ועל כך מודה אני

הכל פתאום מאד ספציפי וממוקד
שהבוס יגיד כן
שהכסף יגיע מהשכן
שהשדכן ידבר עם פלוני
ושהרופא יאשר מסמך אלמוני
שנצא כל שבוע לטיול זוגי
והוא יפתיע אותו במשהו חגיגי
וזה כאילו ברור לנו
שאם נקבל את איקס וואי זד
הכל מסתדר
רק תעשה לפי המתווה שאמרתי לך
וכל החיים שלי סבבה

הגלים עוטפים אותנו מכל עבר
סוערים שוטפים קוצפים
ואנו השבוע הזה ננענע להם בראש
ונשתוק
ותהיה בשתיקה הזאת
מים רבים של אהבה
אוקינוסים של אמונה
וכח עצום לצלוח ולעלות אל פני היבשה

אברהם היה חסד
כשאברהם חופר בארות מתמלאים ממי הגשמים מלמעלה
זה חסד
זה ההתחלה שנותנת לנו כח,
זה האנשים שמתפעלים שדוחפים אותנו קדימה
זה המשוב מהסביבה
זה העולם והשואו שבחוץ

בורא עולם שדאג לי לחלב שלי מאז שהגעתי לעולם
ודאג לי לאוכל ופרנסה בכל ימי חיי
ודאג שלא יזיק לי האוכל ויספיק לי עד היום
הוא זה שידאג לי שלא יחסר לי מאומה גם בהמשך חיי

אישה שלילית היא אישה חרדה
אישה שתקועה במה שאין לה
במה שרע
כמה כיווץ של איברים יש במקום הזה
כמה קושי
רחמנות!

איזו ברכה הפכה לקללה ואיזו קללה הפכה לברכה?
דבר תורה שווה קריאה לפרשת בלק

ביאור נפלא אודות ג' חלקי הביטחון כפי שהם מרומזים בפסוק זה שבתהילים.

עיוורים, כשהם אוכלים, מתקשים לשבוע מהאוכל.
מדוע? כי הם לא רואים את המאכל
שכן לראיה יש כח גדול על תחושת השובע של הבן אדם

ציטוט מדהים מהתנא דבי אליהו עד כמה הקב"ה מעונין לתת ולהשפיע על מי שמודה ומברך אותו

כשהיית במצוקה, כשציפית לישועה ולרחמי שמים, בכית וצעקת. אז מה קרה לך כעת, שבקושי שומעים את הקול שלך?! * היאור ממשיך לזרום והכלבים לנבוח, ואנחנו לזכור ולא לשכוח: היטיבו אתנו, צריך להכיר בכך! * שירת ההודיה

ואז אמרתי לעצמי
כנראה שאיני מתפללת עליו מספיק…
צריך עוד
ולא רק עליו
על כולם
כי תפילה זה הדבר היחיד שנשאר לנו לעשות

כמה ליקוטים נבחרים מתוך הפרק הראשון של הספר "מפנינים מכרה" של הרבנית נישטאט
מומלץ לרכוש, לקרוא ולהפנים.

מסתבר שהייסורים מעצבים אותנו ומרוממים אותנו. זה כמו לעמוד על הר זבל. אנחנו עומדים אמנם על זבל אבל גבוהים יותר ורואים למרחק גדול יותר 🙂