
הפיוט משורר לנו
"אילו הוציאנו ממצרים- ולא קרע לנו את הים דיינו"
סליחה? על מה יש פה להודות?
הרי אם הים לא יקרע עוד רגע קט יתפסו אותנו המצרים
יכו אותנו באכזריות

בסוף תגיע הגאולה, בסוף נשיר את השירה העשירית, בסוף נצא כולנו במחולות. בסוף נאמין. אבל גם היום יש לנו דרך לשיר אמונה להכיר שהוא הנותן לנו כח לעשות חיל

איך מנחה יכולה לקיים דובים? איך מנוחה יכולה לגאול עמים? הסוד שכל יהודי יודע. אבל לא יודע כנראה עד כמה זה פועל

נשות הגאולה של אז הן אותן נשות הגאולה של היום. הן נשות העתיד שבזכותן עתידין להיגאל. בואי להיות חלק מהם וללמוד איך חושבים "יהודית"

איך אפשר לשים את התורה בראש, להביע דעה מנוגדת למקובל ועדין להישאר באחדות? יעקב מלמד אותנו שזה אפשרי.

ולמה כשהיא גדלה והחצ'קונים ממלאים לה את כל הפנים
ואנחנו אומרות לה "עזבי שטויות, את יפה גם ככה" היא לא מאמינה לנו?
מה ההבדל?

אין שום הסבר הגיוני כיצד עבד עברי,
עם עבר של אסיר בכלא,
של בוגד בית אדונו,
נהפך תוך שעות אחדות לשליט
של האימפריה החזקה בעולם.

מיד כשיעור משנתו
אומר אדם את המילים:
"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך"

יש לי אבא עשיר וחכם
יש לי אבא רופא נאמן
יש לי אבא שדכן
יש לי אבא עסקן
יש לי אבא שיש לו הכל
וכל מה שצריך ונחשב
קטן עליו…

2 פרושים שמובילים למסקנה המדהימה כי הכנסת אורחים היא סגולה לרפאה ואפילו מי שמתעסק בהכנסת אורחים יש לו כח לברך ולהתפלל על החולה שירפא

כי לכל אחד מאיתנו יש משענת שנותנת לנו ביטחון
לאחד זה הכסף שצבור בבנק
לשני זו המשרה הרמה שהוא מחזיק
והשלישי זה הילדים שמרווים אותו בנחת
וכשהמשענת מטלטלת
כשיש משהו שמשתבש
אז הלב נרעד

גם אם לא מגיע לנו כלום והרגע נולדנו
גם אם שברנו את כל העציצים בבית,
גם אם שפכנו שוקו על הרצפה וצרחנו את נשמתנו בלילה…
כמו תינוק

ותכחש שרה לאמור
מה פירוש ותכחש?
חיה בהכחשה.
גורמת למציאות להיות כחושה, שונה, אחרת.
ובמילים מדוברות שרה היא אופטימית חסרת תקנה
היא מכחשת למידת הדין שנמצאת בבית
היא מכחשת לדיבורי האנשים שלא מוכנים להאמין להבטחת השם
היא מכחשת לקושי וצוחקת עליו
ומכניסה הביתה משב רוח של אמונה

אח"כ ימשיכו החיים תזרום לנו הדרך
אבל ישאר בה חותם מתוק ובעל ערך
של אהבה רבה מאבא מלכו של עולם
והתרפקות של בן נסיך יהודי ומושלם