למה צריך שהברכות ישיגו אותי
למה צריך שהם ירדפו אחריי
אני הרי מוכן לאמץ אותן אל חייקי בשמחה ובטוב לבב
אני מוכן לקבל אותן ככה הישר אל בין זרועותיי
מה יש להן לרדוף אחריי?
מישהו בורח מברכות?
מישהו מיכם מרגיש נרדף מהן?
אז יש לי שאלה קשה וקצת לא נעימה
אתם מפחדים מאלול?
יש לכם רעידה פנימית חסרת מנוחה?
אתם מרגישים תזיזיתיים בימים הללו
משהו כמו דגים רועדים?
שזה בעצם מה שצריך היה לקרות…
שכנה דופקת בדלת מבקשת קופסא שלמלפפון חמוץ – בכייף קחי
5 דקות אחכ הילדים שלה דופקים בדלת ומבקשים 2 ביצים בכייף
דקה ורבע אחכ הילד הקטן שלהם דופק ומבקש טיטול – זה כבר לא כל כך בכייף
דיי נו כמה אפשר
וארשתיך לי בצדק ובמשפט – כעת אנחנו בבחינת מאורשים
אי"ה שבוע הבא החתונה הגדולה – חג מתן תורה
ויחד עם בנין בית המקדש
נזכה ל "וארשתיך לי לעולם"
כי אלו הם החיים שלנו
אלו הן הבחירות שלנו
לאחוז בחיים
לראות בטוב
כמו ילד קטן שמחזיק בכפו של אבא גדול
ורואה את אבא בזמן משא ומתן על שטחים ועל סחורות
ושואל אותו – אם ישאר לו כסף לקנות לו סוכריה
אהאה טיפשון קטון של אבא
אנחנו כל כך הרבה פעמים מבקשים איזה אברא כדברא למשאלות שלנו
כל כך הרבה פעמים אנחנו מחפשות את מקל הקסמים שיפתח לנו ארמונות של שפע ושל טוב
ובינתיים ארכה הישועה
ואנחנו עייפים ויגעים בדרך
ולא שמים לב כעבור תקופה
שבעצם
בעצם יש כאן איזה קסם
כי הקב"ה תמיד זוכר אותנו ואוהב אותנו מעצם היותינו בניו
והשכינה תמיד שורה ביננו ובתוכינו מעצם היותנו עמו
לפעמים בקלות בכייף בהנאה עם בית מקדש מפואר
ולפעמים בקושי בכאב ובסבל עם חורבן וגלות
אבל תמיד תמיד הוא כאן לצידנו
באהבה.
כי עוגת יום הולדת מפוארת ככל שתהיה
בלוני הליום מנצנצים
והרבה לבבות אדומים פזורים
לא מהווים תחליף ליום יום הסיזיפי
האמיתי
הנכון
שפורט את השעות שלנו
לפרוסות קטנות של אהבה
יוזמה נפלאה לכל המעונין להצטרף עלון הנשלח במייל אחת לחודש וכן קו טלפוני לשמיעת סיפורי ישועות ומאמרים מחזקים בנושא "תודה להשם"
כולנו מכירים את זה מהבית
האמא צורחת לילד שישתוק בדציבילים שעולים על כל סירנה ממוצעת
ואין נחת
ואין בנחת
למחרת יהודי אחר פרס מפה והעמיד כיבוד לציבור המתפללים. "מה קרה לך?", שאלוהו, "האם גם בך פגע רכב?". "לא", ענה האיש
הרב רפאל זר בקליפ קצר על הפסוק איש אימו ואביו תיראו לפרשת קדושים
אברהם אבינו מיום שעמד על דעתו, הטרידה אותו שאלה מוסרית ורגשית דוחקת: למי התודה? למי הברכה? מי הוא אדוני ולמי כל השפע הבלתי פוסק הזה, השופע בכל יום תמיד על כל אחד מבריותיו, מעניק להם חיים, מספק להם את כל צרכיהם?
הפרסומות טוענות ש"תרגיש חופשי וכמה טבעי שלא תשלוט בעצמך" העיתונות והפסיכולוגיה של הדור האחרון מכילים את החלשים ומאדירים את הקושי לבחור בטוב.
כי באמת הכי קל להתמסכן ולאמר "זה בעלי, "זה הילדים שלי" "זאת חמותי" "ההורים שלי" "סבא שלי" וכו'
הכי קל להתדבק בחידק ה"לא היתה לי ברירה" "ככה גדלתי" ו"זה אני ודיי"
איך אפשר לשים את התורה בראש, להביע דעה מנוגדת למקובל ועדין להישאר באחדות? יעקב מלמד אותנו שזה אפשרי.
