בפרשת פנחס יש לנו את נושא פקידת הלויים
וְאֵ֨לֶּה פְקוּדֵ֣י הַלֵּוִי֘ וכו'
וַיִּֽהְי֣וּ פְקֻֽדֵיהֶ֗ם שְׁלשָׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף כָּל־זָכָ֖ר מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ וָמָ֑עְלָה
כִּ֣י | לֹ֣א הָתְפָּֽקְד֗וּ בְּתוֹךְ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל
כִּ֠י לֹֽא־נִתַּ֤ן לָהֶם֙ נַֽחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
וסוף הפסוק האחרון קצת תמוה
מה פירוש כי לא ניתן להם נחלה בתוך בני ישראל?
מה הקשר בין זה לבין כמות הפקודים שהיה להם?
יותר מזה
אם נשים לב
ונעיין במספר בני לוי
נגלה
ששבט לוי היה הקטן ביותר
ויותר מזה
אם נזכר ששבט לוי
לא היו בין מתי המדבר
שנענשו בחטא המרגלים
התמיה תגדל שבעתיים
איך יכול להיות שעדיין מספרם נשאר מועט כל כך?
איך זה יכול היות?
ואומר על זה האברבנאל תרוץ נפלא
תרוץ שמשלב בעצם את 2 השאלות ששאלנו לעיל
"והנה נמנו כאן הלוים
מפני שהיה עתיד לצוות שיתנו להם ערים לשבת ומגרשיהם.
וגם לפי שגם בזה יכירו וידעו כל יושבי תבל
שהיה כל ענינם בהשגחה נפלאה
כי אין ספק שכיון שהלוים לא נכנסו בגזרת מתי המדבר
היה ראוי שירבו למעלה ויעלה מנינם
יותר ממה שעלה הרבה מאד
ולא היה הדבר כן "
כלומר מאז שנמנו בני ישראל בתחילת יציאתם למדבר ועד היום
המספר שלהם לא עלה בהרבה
וממשיך האברבנאל:
"… אלא שראה הקב"ה
שאם יתוספו מאד הלוים
לא יספיקום המעשרות לפרנסתם
ולא יוכלו להתישב כלם
בשלשה ערי המקלט שיהיה להם בארץ כנען
יש מספיק לכולם
ומפני זה (תקשיבו טוב להסבר המרגש!)
ממכון שבתו השגיח יתברך
שלא יתוספו בכמות רב
אבל יעמדו תמיד על המספר הראשון (כלומר ישארו תמיד בערך באותה כמות כמו בספירה הראשונה)
או קרוב אליו.
וכבר העיר הכתוב כאן על הסבה הזאת באמרו
ויהיו פקודיהם שלשה ועשרים אלף
כל זכר מבן חדש ומעלה וגומר
כי לא ניתן להם נחלה בתוך בני ישראל
שבעבור זה היה מספרם מועט
מבלי רבוי ותוספת גדול
אתן מבינות מה המשמעות של מה שהוא כותב לנו?
אתן מרגישות כמוני את היופי הזה של ההכרה
שהכל מושגח מלמעלה עד הפיפס האחרון
עד כמות האנשים והמזון?
תחשבו רגע על אשת לוי במדבר
אחת שחולמת על מנין
וזוכה 'רק' בילדון אחד חכם ולענין
והיא בוכה אל השם ומתחננת
איי איי איי
מפני מה נשתנה חלקי מכל חברותיי
קלי קלי עזור נא לי
ותן לי עוד אחד עוד שניים עוד שלושה
שהבית שלי יהיה תוסס כמו החברה השכנה הגיסה
שיהיה לי הרבה
ורצוי גם יפה
שיהיה.
למה השם לא שומע לי?
והקב"ה משהה
נראה משתהה
לא כל כך מהר מגשים לה את 'שיהיה'
ואחרי שנים,
בספר הפקודים
ניתנת לנו הצצה
לאותה החלטה
שהופכת את הקערה ומסבירה
הקב"ה דאג לכם, בני שבט לוי
למזון ולמחיה
הוא ידע
שאם המספרים יגדלו
את ערי לוי הם לא יכילו
ולא יאכילו…
ילדים וילדות ימלא תרחובות
ויתקשו לתת להם מעשרות
כי הצפיפות תגבר פי שבע
והעולם חייב להתקיים בדרך הטבע…
ומטעם זה ציווה הכתוב למנות את שבט לוי
לפי שבזה יכירו וידעו כל יושבי תבל
שהיה כל עניינם השגחה פרטית!!!
מטעם זה הקב"ה החליט לפתוח לנו הצצה לכבשונו של עולם
מטעם זה הקב"ה כתב לנו ש
אֵ֨לֶּה פְקוּדֵ֣י הַלֵּוִי֘
וַיִּֽהְי֣וּ פְקֻֽדֵיהֶ֗ם שְׁלשָׁ֤ה וְעֶשְׂרִים֙ אֶ֔לֶף כָּל־זָכָ֖ר מִבֶּן־חֹ֣דֶשׁ וָמָ֑עְלָה
ִּ֠י לֹֽא־נִתַּ֤ן לָהֶם֙ נַֽחֲלָ֔ה בְּת֖וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
מטעם זה שהוא רצה שבשנת תו שיו פה וו
נקרא כולנו את מילותיו של האברבנאל
ונתחזק באמונה ובידיעה שהכל
אבל ה-כ-ל
מושגח מלמעלה!!!
הקדוש ברוך הוא לא שוכח
אם אתמול בכית לבעלך איך נחתן את הילד הזה
אם אתמול רצת לקבר רחל לבקש על הילדה הזאת
אם אתמול הדלקת נר לאור החיים
ופתחת ספר תהילים
והזלת דמעות כמים
על המשפחה שלך
על מה שיהיה ומה שלא יהיה
וחשבת
שאולי נשכחת
והרגשת
שאולי נעזבת
תזכרי
הקב"ה לא שוכח אותך
הוא לא שוכח ולא עוזב אף אחת מאיתנו
הוא כאן
מדייק לנו ותופר בתכים של אהבה
את המסלול המדויק שהוא קבע
רק אחרי 40 שנה נגלית הסיבה
יותר מזה
אם תשימו לב בפרשה שלנו
פנחס זוכה לקבל שכר אחרי מעשה האומץ שלו
בהריגת זימרי בן סלוא נשיא שבט ראובן והמדיינית
וְהָ֤יְתָה לּוֹ֙ וּלְזַרְע֣וֹ אַֽחֲרָ֔יו בְּרִ֖ית כְּהֻנַּ֣ת עוֹלָ֑ם
תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר קִנֵּא֙ לֵֽאלֹהָ֔יו וַיְכַפֵּ֖ר עַל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
ורשי אומר
מה פירוש המילים ברית כהונת עולם
שאף על פי שכבר ניתנה כהונה לזרעו של אהרון
לא ניתנה אלה לאהרון ולבניו שנמשחו עימו ולילדיהם שנולדו אחר משיחתן
אולם פנחס שנולד קודם לכן לא נמשח ולא בא לכלל כהונה
כלומר עד סיפור מעשה זמרי , פנחס לא היה כהן
ובמסכת זבחים כתוב :
לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי
ועכשיו תחשבו טוב
פנחס בן אליעזר
הנכד של אהרון הכהן
רואה איך סביו ואביו ודודיו נמשחים לכהונה והוא לא
הוא רואה איך כל האחים שלו שנולדים אחריו
יכולים לשמש בכהונה מכח זה שהם נולדו לאחר משיחת אביהם לכהונה
אולם הוא, הנכד הגדול לא נמשח
ולא יכול לשמש בכהונה
אחים שלו הדרדקים כן
הוא לא.
40 שנה כך!!!
40 שנה שהוא מבקש גם
שהוא לא מבין למה השם דחה אותו
למה הוא לא יכול לשמש בכהונה
הוא לא מבין מה לא טוב בו
מה הוא עשה?
ואז מגיע הסיפור עם זמרי בן סלוא נשיא שבט ראובן
ופנחס מקנא את קנאת השם
ותוקע בו רומח
והדרש מרדכי אומר
שהנה כאן מתחילה להתבהר התמונה
כאן מתחילים להבין את מה שקרה
שהרי כהן שהרג נפש פסול לעבודה
פתאום התמונה מתבהרת
נמצא שכל זה שפנחס לא היה עדיין כהן
כל זה שפנחס עדיין לא נמשח לכהונה
היתה בעצם לטובתו
כי כך הוא יכל להרוג את זמרי
ולקבל שכר פי כמה וכמה מכל כהן אחר
שכר שבו רוב הכוהנים הגדולים יצאו בעצם מזרעו
80 כהנים בבית ראשון ו300 בבית שני
ויותר מזה זכה פנחס לדרגה שעלה בסערה השמימה וחי לעולם
וכל זה בזכות שקינא את קינאת השם
אבל היכולת הזו לקנא ולהרוג
הייתה בגלל שהוא לא היה כהן
שהוא עדין לא נמשח לכהונה
אילולי היה כהן
יתכן והיה מהסס להרוג
כי כהן שהורג נפש פסול לכהן
ולא היה זוכה לכל מה שזכה לו בחייו ואחרי מותו
תראו עד כמה דברים שנראים לנו טראגיים
דברים שנראים לנו בלתי אפשריים
שנראים לנו קשים להכלה
הם בעצם החסד של הקב"ה
הם בעצם הטוב הגלוי
לראות ולהבין כמה חסד יש בכל מה שהקב"ה משגיח עלינו
וכמה ההשגחה שלו עלינו היא מדויקת
וכמה אנחנו לא יכולות לראות את כל התמונה השלמה
ילדון טיפשון כמונו
מכירות את משל האב שנושא את בנו על כתפו
והילד לא מכיר בכך
ושואל מי נושא אותי
איפה אבא שלי
אני לא רואה אותו
ועוברי אורח מאירים את עיניו לטפשותו
ואף כי גם אנחנו נצחק על אותה תמימות ילדית
הרי שכמה מביך לגלות
שגם אנחנו לפעמים מתנהגים כך
איך כותב האור החיים
שהיארצייט שלו היה השבוע
ויש ענין גדול ללמוד בספריו
ש"אין לך שעה ורגע שאין ה' עושה פעולה עם האדם;
בין בבחינת גופו, בין בבחינת צרכיו"
כי הוא כל הזמן איתנו
אבל אנחנו כמו הילד הטיפש על כתפי האב הגדול
לא גומרות לחפש
לא גומרות לבכות ולהתחנן
ותמהות
למה הוא לא עונה
כך זה נראה לנו בהרגשה
אנחנו לא שמות לב שהתפילות שלנו
במקום להיות מושא של חיבור ואהבה
הופכות למן סרט נע של בקשה ותביעה
ולפעמים גם תלונה
אלי אלי למה עזבתני
למה שכחתה אותי אנחנו שואלות
והוא מחזיר לנו
בשאלה
ואת?
איך שכחת את אהבתי אליך ילדה?
איך שכחת שאני נושא אותך עליי
איך לא ראית שאת נישאת על כתפיי
איך….
השבת הזאת
תזכיר לנו בקריאתה
את אותה הרגשה מופלאה
של חיבור
של אמונה
ושל ידיעה
במי שאמר והיה
שבת שלום מבורכת ושמחה
