ויראה וירצה ויעשה

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה
מאת כל איש אשר ידבנו ליבו
זהב וכסף ונחושת וכו'
ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם

מה בעצם רוצה מאיתנו הקדוש ברוך הוא?
אם ניגש ללוז הענין
ויקחו לי תרומה
וברור שאי אפשר לפרש את זה בדרך הפשט הפשוט שהוא זקוק לתרומותינו
הרי מלוא כל הארץ כבודו
אז הוא זקוק לתרומה שלנו?
ברור שלא.
אלא המשמעות של ויקחו לי תרומה זה
שנביא את  הלב שלנו בתרומה
שנכניס שם קצת זעה ויגיעה ומאמץ
ונרצה באמת לעשות רצונו יתברך
"לעשות רצונך אלוקי חפצתי"
ואז מה שיקרה הוא
ש"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"
בתוך מה?
אם הקב"ה אומר ועשו לי מקדש ההמשך אמור להיות ושכנתי בתוכו
מה המשמעות של בתוכם?
בתוככי הלב של כל אחד ואחת מאיתנו
ואומר את זה הכלי יקר והאלשיך והקדוש ועוד הרבה מפרשים
בתוכו לא נאמר אלא בתוכם
בתוכם של כל אחד ואחד מבני ישראל

בלבבי משכן אבנה

כי זה מה שאבא בשמים מבקש מאיתנו
להקים לו משכן אצלינו בלב
בתוככי האדם שבנו
ומשם לקדש את החומר, להעלות אותו

יותר מזה
התורה מפרטת מה יקחו לפי סדר החשיבות
קודם זהב אח"כ כסף ואחכ נחושת,
תכלת, ארגמן ותולעת שני
ולבסוף אבני שוהם ואבני מילואים
רגע,
משהו כאן לא מסתדר לי-
אם התורה מפרטת את הפריטים לפי סדר חשיבותם
איך אבני השוהם והמילואים מגיעים לסוף?
אבני שוהם מילואים היו אבנים נורא יקרות
הרבה יותר יקרות מזהב ומכסף
לא מן הראוי היה לכתוב אותם בהתחלה?
אלא מסביר האור החיים הקדוש
שאבני השוהם ואבני המילואים נתרמו על ידי הנשיאים
ללא חסרון כיס וללא מאמץ
כלומר הגמרא מספרת שענני הכבוד הם אלו שהביאו את האבנים לנשיאים שתרמו אותם למשכן
ולכן תרומת הנשיאים נספרת בסוף
כי הקדוש ברוך הוא מחשיב הרבה יותר
תרומה שמגיעה מתוך מאמץ ויגיעה,
גם אם היא קטנה ומועטת
תרומה שגיעה מתוככי הלב מהרצון הבוער
מהבפנוכו של כל יהודי לעשות רצונו

הם עמלים ואנחנו עמלים

וזה בדיוק מה שאנו אומרים בסוף כל לימוד מסכת
"מודים אנחנו לך
השם אלוקינו ואלוקי אבותינו
ששמת חלקי מיושבי בית המדרש
ולא מיושבי קרנות
שהם עמלים ואנחנו עמלים
הם עמלים ואינם מקבלים שכר
ואנחנו עמלים ומקבלים שכר"

רגע רגע רגע
יש כאן מילים נורא יפות ומרגשות
אבל לא כל כך מסתנכרנות עם המציאות
רק אלו שעמלים בתורה מקבלים שכר?
כל השאר עמלים ולא מקבלים שכר?
מישהי כאן רואה או מכירה אדם שעמל סתם כך ולא מקבל שכר?

ביננו,
זאת לא המציאות המקובלת
אנחנו רואים הרבה אנשי עמל וכפיים
שאינם מיושבי בית המדרש
ועדין הם עמלים ומקבלים שכר
אז מה המשפט הזה בא לאמר לנו?

שכר גם על היגיעה

אלא שכדי להבין צריך אכן לדייק את ההסבר:
בנוהג שבעולם בנא עמל על משהו והצליח – הוא מקבל שכר
עמל על משהו ולא הצליח לו – לא מקבל שכר
התיקון של הבגד הצליח – נשלם לחייט את משכורתו
לא הצליח – למה שנשלם? על מה מגיע לו כסף?
הנגר הכין לנו ארון מוצלח? שילמנו לו את משכורתו
הארון קרס לו בנגריה? העץ נבקע לשניים? איזה שכר הוא יקבל? ממי וממה?
יוצא שהם עמלים לפעמים ואינם מקבלים שכר
א-ב-ל
אנחנו!
עמלים
ותמיד מקבלים שכר
בין אם הצליח לנו ובין אם לא
בין אם הבנו את הקושיה ובין אם לא
בין אם קלטנו את הסברא ובין אם לא
אנחנו עמלים
ויושבים בבית המדרש
ומתפללים
ומשקיעים מאמץ וכוחות
וחורקים שיניים
ומקבלים שכר
על הישיבה, ועל היגיעה
על הזעה ועל החשיבה
ועל כל הפרטים הקטנים שבנוהג שבעולם לא מקבלים עליהם שכר, במידה ולא הגענו את היעד.
כי ברגע שהבאנו את הלב שלנו בתרומה
ברגע שיש שם מקום פנוי למשכן פרטי
הרי שכל מעש שנעשה
בין אם הצליח לנו ובין אם לא
בין אם הבנו ובין אם לא
השכר שם למעלה מובטח ומזומן לנו.

איך עושים מנורה?

המדרש מספר,
שבשעה שעלה משה להר סיני,
היה הקב"ה מראה לו היאך יעשה את המשכן,
אך כאשר הראה לו מעשה המנורה
נתקשה בה משה.
אמר לו הקב"ה:
הרי אני עושה אותה לפניך.
הראה לו אש לבנה, אדומה, שחורה וירוקה,
ואמר לו: כך עשה.
ועדיין נתקשה משה לעשותה.
מה עשה הקב"ה?
חקקה על כף ידו של משה ואמר לו: 'וראה ועשה בתבניתם'
ועדיין נתקשה משה.
בסופו של דבר אמר לו הקב"ה למשה:
השלך את הזהב לאש והמנורה תיעשה מאליה.

איך המדרש לומד שבסוף המנורה נעשתה מאליה
מהמילים בפרשה שלנו
ועשית מנורת זהב טהור,
ומיד אחר כך
'מיקשה תיעשה המנורה'.
כלומר בתחילה נאמר 'ועשית' אבל לבסוף ' תיעשה המנורה' על ידי ה'.

כאן, מקשה השפת אמת שאלה מאד נכונה:
אם בסופו של דבר המנורה נעשתה מאליה,
לשם מה טרח הקב"ה להראות ולהמחיש למשה את אופן הביצוע של המנורה?
בשביל מה כל הבלגן הזה
מה רצה הקב"ה ממשה
הרי ברור שהקב"ה ידע מראש שמשה יתקשה
כי בידו היה לפעול להצלחתו של משה
אלא אומר השפת אמת תשובה מדהימה וחשובה מאין כמותה
תשובה שבעצם מסכמת לנו את כל מה שלמדנו מהפרשה הנוכחית
וזה המילים שלו:
כי ודאי אין בכוח אדם לעשות רצונו יתברך,
רק כפי רצון האדם נגמר מעצמו.
ומכל מקום, הגמר בא על ידי רצון האדם.

ואני אסביר, השפת אמת אומר לנו:
שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר.
שום דבר
בלי עזרתו יתברך!!
וזה ברור ונכון בכל אתגרי החיים כמובן
אבל,
 ולמרות שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר ללא יד השם שמכוונת
הוא יתברך, ברחמיו-
לא מוותר לנו על ההדגמה וההמחשה
לא מוותר לנו על תרומת הלב
לא מוותר לנו על הרצון
כי בעצם כל מה שרוצה מאיתנו הקדוש ברוך הוא זה קצת רצון
ו"על ידי רצון האדם בלב ונפש באמת – נגמר השאר,
ומה שאין יכול לעשות נעשה מעצמו".
החלק שלנו במנורה
החלק שלנו בהשראת השכינה בתוכינו
החלק שלנו במשכן ובתרומותיו
החלק שלנו בחיי היומיום במציאות העמוסה ובאתגרי החיים
הוא קצת רצון
רצון להכניס את השם לתוכינו
רצון לעשות לו פינה
רצון להבין את פניני הפרשה
רצון לצאת לבית הכנסת לשמוע קריאת התורה
רצון לברך, להתפלל, לעזור לשכנה
רצון לכבד, להדר וללמוד את מעשה המנורה
גם אם זה נראה מוקשה ובלתי אפשרי.
כשאנחנו מסכימים להיכנס ל 'יגעת',
התוצאה מגיעה ממנו 'ומצאת',

שימו לב איך פרשת תרומה עשירה בציוויים על מעשה המשכן:
וציפית … ויצקת … ונתת … והבאת …
ועשית…ועשית…ועשית….
המילה ועשית מופיעה  32 פעמים!
כי יש חשיבות ליגיעה, למאמץ
ולמצח המכווץ
יש חשיבות לרצון
לנכונות ולחזון
יש חשיבות להבאת הלב
לקשיים, לצער ולכאב
גם אם לנו לא נראה שיוצא מהם כלום
כי אחרי היגיעה
אחרי "והתקשה במעשה המנורה"
יש אבא גדול שאמר לנו לזרוק הכל עליו
ולהוציא לנו מנורה גדולה מזהב!!