תפילת עלינו לשבח מתחלקת לשני חלקים עיקריים.
בחלק הראשון אנו מביעים את החובה המוטלת עלינו "לשבח לאדון הכל" כאשר אנו משבחים את הקדוש ברוך הוא ומהללים אותו
בחלק השני, "ועל כן נקוה" מובעת התקווה הגדולה לעתיד האנושות . כלומר בחלק זה מדברים בציפייה אל העתיד ויש גם תאורים של פעולות שנעשה וננקוט למען העתיד הטוב הזה כמו: להעביר גילולים, לתקן עולם, יכרעו ויפלו וכו'.
ואכן השאלה הגדולה היא היכן האמונה?
אם אנחנו משבחים ומאמינים שהוא אדון הכל למה צריך לבקש הלאה? הקב"ה לא יודע? ואם אנחנו כבר מתפללים על העתיד בשביל מה צריך גם לנקוט פעולות? היכן האמונה התמימה שהכל יסתדר? מהי חובת ההשתדלות ועד כמה?
ונסביר:
בפרשת ויחי יעקב אבינו מברך את השבטים וברכתו לשבט דן היא בין השאר: "לישועתך קיויתי השם" כאשר יעקב אבינו חזה את מעשה שמשון הגיבור שיצא משבט דן וחשב בהתחלה שהוא המשיח ובסוף חזה גם את נפילתו ומותו של שמשון והבין שהישועה היא מפי הגבורה ולא מכח גבורתו של מישהו.
מה פירוש קיווי לישועה?
כתוב בפסוק: "כי לישועתך קווינו כל היום ומצפים לישועה" הלכנו למילון כדי לבדוק מה פירוש המילים :
"תקווה היא הרצון שתתגשם במציאות התרחשות שהאדם רוצה בקיומה. היא כוללת רגש של ציפיה ורצון להתרחשותו של דבר מה"
אחד השאלות ששואלים את האדם בעולם העליון הוא האם ציפה לישועה, והשאלה היא מה היה אמור לעשות כדי לצפות לישועה? הרי ברור שציפה שכן כל זמן שאין ישועה בן אדם מצפה לה
מכאן למדים שיש פה משהו עמוק יותר שמגדיר את המושג תקווה וציפיה לישועה. מכאן אנו מבינים שציפיה ותקוה לישועה הנם פעולות אקטיביות שבן אדם אמור לעשות משהו עבורם ולא להיות פסייבי ורק לחכות שיקרה משהו
כלומר חלק מתהליך הישועה זה התקוה והציפיה ובן אדם לא יכול להיושע בלעדיהם
לאורך כל סיפור המגילה הקב"ה מקדים תרופה למכה. אסתר נבחרת למלכה בטרם גזרת ההשמדה, מרדכי נכתב בספר הזיכרונות עוד לפני עליית המן לגדולה וכו'
כלומר הכל מתקים בצורה ניסית ומופלאה
אולם המקום היחיד בסיפור הנראה תלוי אך ורק בהשתדלות האנושית הוא כאשר מרדכי דורש מאסתר להיכנס אל המלך אף על פי שלא נקראה אליו מזה שלושים יום. כי מרדכי מבין שציפייה פסיבית לישועה אינה מספיקה. הקב"ה משאיר מקום להשתדלות האנושית ולכן מדרבן את אסתר לקחת חלק פעיל בתהליך הישועה.
כעת נוכל להבין את תפילת עלינו לשבח . החלק הראשון מכיר באלוקיות של הקב"ה והיותו בורא העולם ומלך יחיד על העולם. והחלק השני של התפילה פותח בוי"ו החיבור, "ועל כן נקוה לך". כלומר על הבסיס המוצק הזה של אמונה בה' מבוססת הציפייה המובעת בחלק זה לעתיד האנושות ולתיקון עולם במלכות שדי, בין השאר על ידי פעולות אקטיביות של האדם.
