את הסוכה מקפלים
את הסכך מגלגלים
את הקישוטים שומרים
ואת הערבות זורקים (עלה אחד אל תשכחו לשמור כסגולה לשמירה)
באתרוג נוגסים (למי שלא יודעת זאת סגולה ללידה קלה לנשוך את הפיטם)
ומרתיחים ומבשלים ושולקים
ומה נשאר?
אז למה כשאנחנו נופלים אנחנו שוברים כלים
בטוחים שלעולם לא נצליח להגיע אל היעד?
ברחם יש את שיא הנתינה שלנו לאחר
וכשהוא יוצא
ואנחנו חולקות איתו חלקיקי מסע
מהלחם שלנו
מהמיטה שלנו
(תצביע מי שלא זזה הצידה באמצע הלילה
כשהבן שלה מבקש לחסות תחת כנפי השמיכה 🙂 )
גם אם לא מגיע לנו כלום והרגע נולדנו
גם אם שברנו את כל העציצים בבית,
גם אם שפכנו שוקו על הרצפה וצרחנו את נשמתנו בלילה…
כמו תינוק
שמיעה היא לא סתם אקט פסיבי שעושה טובה למרצה
בשמיעה יש חלק פעיל שמביא איתו את הרצון הפנימי
שמסכים לקבל ולהכניס לאוזן דברים
לטוב לך
לטוב לי
לטוב לכולנו
אין מצב שהקדוש ברוך הוא רוצה להקשות עלינו
לייסר
לעצבן
לרדות
הוא הרי לא צריך אותנו הקטנים בשביל לבסס את מלכותו כאן
הוא היה הוא הווה והוא יהיה
אנחנו הם אלו שברי חלוף
ולכן
ואתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעימך
מה הוא בסה"כ מבקש ממך?
כי אם ליראה אותו
וללכת בדרכיו
לטוב לך
אילו היינו
לא היינו
אבל אנחנו כאן
אחרי כמעט 2000 שנות גלות
רוצים כבר לסיים את מסע האיכה
לקחת מוסר
לאמץ תוכחה
להאמין בכח שיש לנו
יש לנו מה לעשות או אין לנו מה לעשות?
יש לנו דרך לזכות במשפט?
יש לנו דרך לכפרה לתשובה וסליחה?
יש.
יש ויש.
לפעמים אנחנו מרגישים שהכל באשמתנו
הלו אנחנו התרחקנו מעם השם
אנחנו לא קיימנו מצוות
אנחנו אשמנו בגדנו גזלנו דיברנו דופי
ואם כך
מגיע הייאוש ומחלחל לנו פנימה
איך נוכל לעשות תשובה
איך נוכל להתקרב אליו
זה כל כך רחוק
כל כך תלוש
כל כך לא מעשי
יש לנו טוב והרבה טוב
אבל כמישהו נוקש לנו מאחור ואומר לנו תשמחי
אנחנו ננעלות מתרגזות ומתמרמרות
כי נשוא השמחה שלנו מלאי חסרונות
וזה כלל לא פשוט וקל
לראות בהכל רק את הטוב והנאצל
פה נלמד למה החכמים יותר גדולים מהתורה
והכח שלנו כאחים, להתחבר לנשמה זכה וטהורה.
אנשים אומרים תמיד
שהם חוששים מרגע פטירתם מן העולם
ואני אומר על עצמי
שאני חושש מרגע שלאחר הפטירה
בו אצטרך לעמוד לפני בורא עולם
ליתן דין וחשבון על מעשי!
אנחנו מחפשות אידליה מושלמת
של חיים מושלמים
שאין בהם צרות ואין בעיות
שאין דילמות ואין שאלות
עולם אטופי
כל שנה, כל חודש, כל שבוע, כל פרשה כל פסוק
שאני כותבת זה ממנו
כל הקשבה, כל הנהון, כל אהבה של ווארט של מדרש
זה מסר ממנו זה מכח גבורתו ואהבתו
הפרשה ממנו
הפירוש ממנו
המילים ממנו
השירה ממנו
הרצון לקירבה ממנו
והאהבה הקרובה – גם כן ממנו 🙂
למה צריך שהברכות ישיגו אותי
למה צריך שהם ירדפו אחריי
אני הרי מוכן לאמץ אותן אל חייקי בשמחה ובטוב לבב
אני מוכן לקבל אותן ככה הישר אל בין זרועותיי
מה יש להן לרדוף אחריי?
מישהו בורח מברכות?
מישהו מיכם מרגיש נרדף מהן?
אז יש לי שאלה קשה וקצת לא נעימה
אתם מפחדים מאלול?
יש לכם רעידה פנימית חסרת מנוחה?
אתם מרגישים תזיזיתיים בימים הללו
משהו כמו דגים רועדים?
שזה בעצם מה שצריך היה לקרות…
שכנה דופקת בדלת מבקשת קופסא שלמלפפון חמוץ – בכייף קחי
5 דקות אחכ הילדים שלה דופקים בדלת ומבקשים 2 ביצים בכייף
דקה ורבע אחכ הילד הקטן שלהם דופק ומבקש טיטול – זה כבר לא כל כך בכייף
דיי נו כמה אפשר
ראש השנה הוא נקודת ההתחלה שיושבת על נקודת הקצה של הסוף
ומאפשר לנו להאמין בתהליך שאוסף איתו את שייר העבר, ויוצר לנו מציאות קסומה של הווה (משפט קצת מורכב אההה 🙂 )
מה זה קראתי? קרעתי שערי שמים, התחננתי, יחלתי, ביקשתי קיבלתי קבלות עשיתי הכל כדי שתענה לי
ומה עונה לי הקב"ה
ענני, במרחב קה
הקב"ה ענה לי – שמעי בת שלי
גם במרחב אני נמצא
רגע,
מה רע בשב ואל תעשה
הרי אומרים שהכל מלמעלה
אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא"כ מכריזין עליו מלמעלה
אז אני לא אצא לעבודה ולא אברר על השידוך שהוצע לי
מה רע בזה?
הכל טוב
אני זורמת….
הפרסומות טוענות ש"תרגיש חופשי וכמה טבעי שלא תשלוט בעצמך" העיתונות והפסיכולוגיה של הדור האחרון מכילים את החלשים ומאדירים את הקושי לבחור בטוב.
כי באמת הכי קל להתמסכן ולאמר "זה בעלי, "זה הילדים שלי" "זאת חמותי" "ההורים שלי" "סבא שלי" וכו'
הכי קל להתדבק בחידק ה"לא היתה לי ברירה" "ככה גדלתי" ו"זה אני ודיי"
מכירות את התופעה שאת רוחצת כלים ופתאום מגלה שאין מסננת בכיור
אז מה, תמשיכי לרחוץ כלים בלי מסננת?
לא. כולנו רצות לתור אחר המסננת ושמות אותה מהר מהר שלפחות הלכלוכים שעדין נותרו בכיור לא יברחו החוצה
אז גם עכשיו לקראת סוף השנה
נשים את המסננת שלנו שתשמור עלינו לפחות בסוף בעקב
הקב"ה שמח בזה (והיה לשון שמחה הוא)
ומחכה לנו כאן בתחנה האחרונה
רק מי שברור לו מי הבוס מסוגל לקבל את זה ברוח טובה ולהגיע למחרת לעבודה כאילו כלום
הודיה מניעה בנפשנו נימים עדינים ומצטברים של הכרת טובה, חיים שהמתווה שלהם אינו רק "מגיע לי", ועוזרת לנו להיות גמישים יותר בארועי החיים העוברים עלינו.
הנשימות – ממי?
הרגליים ההולכות – ממי?
הילדים – ממי?
קורת הגג – ממי?
אז עוד כמה פקלאות לכאן או לכאן משנים למישהו?
בפרשת השבוע – התורה אומרת ״צור ילדתך תשי ותשכח אל מחולליך״ מדוע הקב״ה ברא לנו שיכחה? ומה אנחנו צריכים לעשות בשביל לא לשכוח את הקב״ה? משל ונמשל מדהים של המגיד מדובנא! מאת הרב יצחק לסרי שליטא
מצות ביכורים בפרשת כי תבא מלמדת אותנו יסוד גדול בהכרת הטוב ו2 סיפורי ביכורים לקינוח
הקדוש ברוך הוא לא צריך ממך עצות, ומה יקרה אם כן תיתן לו עצות? בואו תקראו סיפור על אמונה תמימה ותבינו מהי אמונה אמיתית בלי עצות ובלי דעות
אם יש לך אבא כל יכול
אתה לא דואג מכלום
הן ד' אלוקיך עימך לא חסרת מאום!!
