גמרא מענינת שבה כל האבות טוענים שלא מגיע להם לשתות מכוס של ברכה בגין מה שיצא מהם או מעשים לא ראויים כביכול שעשו. ורק דוד המלך לוקח על עצמו את הכוס.
מדוע ולמה? על כך כדאי שתקראו במאמר הנפלא שלפנכם.
לפעמים אנחנו מרגישים שהכל באשמתנו
הלו אנחנו התרחקנו מעם השם
אנחנו לא קיימנו מצוות
אנחנו אשמנו בגדנו גזלנו דיברנו דופי
ואם כך
מגיע הייאוש ומחלחל לנו פנימה
איך נוכל לעשות תשובה
איך נוכל להתקרב אליו
זה כל כך רחוק
כל כך תלוש
כל כך לא מעשי
מה ההבדל בין תפילתם של מתי דור המדבר בכל שנה לתפילתם של האחרונים שזכו להינצל?
סיפור אמיתי ששמעתי מפי בעל המעשה עצמו על אמירת מזמור לתודה וישועה מפתיעה
אז תפתחו את הלב ותהיו כמו הישראלי היפה
תפתחו את הלב ותהיו חכמי לב בדיוק כמו בצלאל
תפתחו את הלב ותורידו לכם שפע של סעייתא דשמיא מלמעלה
פוסט מקוצר שכל כולה הודיה להקב"ה
ממכם הגולשים אל אבא שבשמים
כי הקב"ה תמיד זוכר אותנו ואוהב אותנו מעצם היותינו בניו
והשכינה תמיד שורה ביננו ובתוכינו מעצם היותנו עמו
לפעמים בקלות בכייף בהנאה עם בית מקדש מפואר
ולפעמים בקושי בכאב ובסבל עם חורבן וגלות
אבל תמיד תמיד הוא כאן לצידנו
באהבה.
חיבור של 2 חצאים הוא עם אש בעיניים
עם רצון חזק
ועם גיבנות וקריצים לתוספת 🙂
