
כל מה שהשם עושה הכל לטובה במשנתו של רבי עקיבא
סיפורו של קבי עקיבא כפי שמסופר בגמרא ומהווה השראה בשבילנו עד עצם היום הזה. והמילים שהוא טבע עוזרות לנו לצלוח כל יום בהודיה

סיפורו של קבי עקיבא כפי שמסופר בגמרא ומהווה השראה בשבילנו עד עצם היום הזה. והמילים שהוא טבע עוזרות לנו לצלוח כל יום בהודיה

כשהיית במצוקה, כשציפית לישועה ולרחמי שמים, בכית וצעקת. אז מה קרה לך כעת, שבקושי שומעים את הקול שלך?! * היאור ממשיך לזרום והכלבים לנבוח, ואנחנו לזכור ולא לשכוח: היטיבו אתנו, צריך להכיר בכך! * שירת ההודיה

אנחנו רק צריכים להרחיב את הפה ולאמר תודות
ואז ואמלאהו – הקב"ה יוסיף לנו עוד ועוד מקרים והשגחות פרטיות וימלא אותנו בטוב

ווארט מחזק בנושא הודיה להשם יתברך ומה שבנ"א מקבל מהקב"ה תמורתו

ווארט מחזק בנושא תודה להשם על משקל המילה "ונתנו" נשקראת ישר והפוך

פוסט מקוצר שכל כולה הודיה להקב"ה
ממכם הגולשים אל אבא שבשמים

אסור לאדם להתפלל תפילתו בעצבון. ואם נעשה כן, אין נפשו יכולה לקבל האור העליון הנמשך עליו בעת התפילה.

יוזמה נפלאה לכל המעונין להצטרף עלון הנשלח במייל אחת לחודש וכן קו טלפוני לשמיעת סיפורי ישועות ומאמרים מחזקים בנושא "תודה להשם"

מיד כשיעור משנתו
אומר אדם את המילים:
"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך"

הסידור מתחיל במודה אני ומסתיים בעלינו לשבח מאחר וקימת הבוקר היא יסוד לכל עבודת היום

האזינו למילות המזמור בפרק ק שבתהילים "מזמור לתודה" כשהם נאמרים בשירה וזמרה

פרק ק בתהילים הוא פרק קצר אשר סגולתו רבה ועוצמתית עד למאד. היכנסו למאמר המלא המסביר את נפלאות הפרק בצירוף המילים לקריאה מדויקת

"קבלו על עצמכם שאחר הסכנה תאמרו "נשמת" – סיפור מיוחד אודות הסטייפלר

ווארט חזק מהגאון ר' נתן גשטטנר זצ"ל לפסוק "אודה השם בכל לבב בסוד ישרים ועדה"

מכירות את התופעה שאת רוחצת כלים ופתאום מגלה שאין מסננת בכיור
אז מה, תמשיכי לרחוץ כלים בלי מסננת?
לא. כולנו רצות לתור אחר המסננת ושמות אותה מהר מהר שלפחות הלכלוכים שעדין נותרו בכיור לא יברחו החוצה
אז גם עכשיו לקראת סוף השנה
נשים את המסננת שלנו שתשמור עלינו לפחות בסוף בעקב
הקב"ה שמח בזה (והיה לשון שמחה הוא)
ומחכה לנו כאן בתחנה האחרונה

בשעה 6:30 בבוקר, הופרה מנוחתם והופרעה שלותם. שלושה שוטרים חמורי סבר דפקו על דלת חדרם, וביקשו לדעת את זהותם בדחיפות

צילום כתבה מתוך עיתון לבית של המבשר (תשרי תשפ) על משפחה שניצלה מתאונה בזכות כיבוד הורים ועם רגש עמוק של הודיה להשם

ולכן השמיטה היא כל כך בסיסית ביהדות
היכולת לשמוט
להבין שדברים גדולים מסתובבים מעלי
ואפילו פרוטה שנפלה לי מהכיס היא מכח גזירתו יתברך
זה לא העוזרת
וזה לא המבשלת
זה לא הבוס
וזה לא הכוס
זה הוא

כאילו הקב"ה בא ואומר לך
אני לא מבקש ממך להגיע לירח
לא מבקש ממך לצאת מגבולות האטמוספירה
רק התכנסות פנימית
חיזוק שרירים פנימי

הנשימות – ממי?
הרגליים ההולכות – ממי?
הילדים – ממי?
קורת הגג – ממי?
אז עוד כמה פקלאות לכאן או לכאן משנים למישהו?

יש לנו מה לעשות או אין לנו מה לעשות?
יש לנו דרך לזכות במשפט?
יש לנו דרך לכפרה לתשובה וסליחה?
יש.
יש ויש.