שכשעם ישראל יהיה בגלות,
כשעם ישראל יהיה בחשכה,
כשעם ישראל יהיה רחוק כל כך מרחק אלפיים שנה,
עדיין תמיד תמיד ימשיכו רבבות אבות ואמהות
לברך את בניהם בברכה של
ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה
השאלה הגדולה אם "לך לך" זה להנאתך ויש כל כך הרבה הבטחות לאברהם בזכות ה"לך לך" – מה הגדולה בנסיון הזה? מדוע זה נספר כעוד נסיון של אברהם אבינו. התשובה המפתיעה כמובן בפנים 🙂
התשובה נמצאת ביד הרצון
לא סתם רצון ערטילאי שאין בו ממשות
רצון מוקפא ולא ממומש
אלא רצון עם יתדות ברזל שנקבעות באדמה
רצון שמעורר אותנו לפעול ולעשות
רק תלבבו אותו
גם אם לא מגיע לנו כלום והרגע נולדנו
גם אם שברנו את כל העציצים בבית,
גם אם שפכנו שוקו על הרצפה וצרחנו את נשמתנו בלילה…
כמו תינוק
לצאת החוצה אל השמים
לראות את האלוקות מדברת מתוכה
ולהתבונן אל תוככי הלב שלכם
ולהכניס אותה עמוק עמוק פנימה
ולהבין שהכל נעשה ברצונו יתברך
יש מצוות שלא תמיד באות לנו בקל
הכלים השונים
והרגלי האכילה שמשתנים
העבודה הבלתי מתפשרת
והגב הדואב לצד היד המגוידת
ההוצאות הרבות והנצרכות
וחישוק השפתיים שלא להוציא צרחות
שלושה שותפים באדם, ואיך יכול השותף השלישי לקחת בלי לעדכן את שאר השותפים?
