אתה זוכר, כן?

פרשת מקץ מתחילה במילים
ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר
אומר הפסוק
אשרי הגבר אשר שם בה' מבטחו
ולא פנה אל רהבים

אומר על כך המדרש
אשרי הגבר אשר שם בד' מבטחו
זה יוסף
ולא פנה אל רהבים על ידי שאמר לשר המשקים זכרתי והזכרתני ונוספו לו עוד שנתיים ימים

וזה מדרש תמוה
כי אם  אשרי הגבר אשר שם בהשם מבטחו
מה פתאום מזכירים פה באותה נשימה את זה שהוא כן פנה אל רהבים
על ידי שאמר לשר המשקים וזכרתני ואזכור
אז איך בהתחלה משבחים את יוסף באשרי הגבר אשר שם בהשם מבטחו
ובהמשך מספרים לנו שהוא עשה השתדלות?

מהי מידת ההשתדלות?

אלא
בואו נבין מהי מידת הביטחון וההשתדלות
הרי כתוב לנו בגמרא:
יכול יושב בטל? (והכוונה להשתדלות לפרנסה שבן אדם לא יכול לשבת בטל ולאמר שהוא בטוח בהשם ולא עושה כלום
אלא ממשיכה הגמרא ואומרת – תלמוד לאמר למען יברכך בכל אשר תעשה
כלומר עליך לעשות משהו והקב"ה יברך אותך.
כמה לעשות?
זה כבר משתנה בין אדם לאדם
וכפי מידת ביטחונו באלוקים

והנה יוסף הצדיק שהיה במדרגה כל כך גבוהה של ביטחון
נענש ונשאר שנתיים ימים על שאמר
כי אִם זְכַרְתַּנִי אִתְּךָ כַּאֲשֶׁר יִיטַב לָךְ
וְעָשִׂיתָ נָּא עִמָּדִי חָסֶד
וְהִזְכַּרְתַּנִי אֶל פַּרְעֹה וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַבַּיִת הַזֶּה

מכלל לאו אתה למד הן

פעמיים אומר יוסף את השורש זכר
ועל כך נענש
וזה רק מראה לנו את גדלותו
כלומר כאשר המדרש אומר
אשרי הגבר אשר שם בהשם מבטחו זה יוסף
ולא פנה אל רהבים שנענש בגין השתדלות יתר
מתוך הלאו
מתוך העונש הקשה
אנחנו מבינים את גודל הביטחון שהיה לו
שאם הוא נענש על כזה דבר קטן
הרי ברור
עד כמה היה גדול ביטחונו של יוסף באלוקים

ואיך זה נראה אצלינו?

אשרי הגבר אשר שם בהשם מבטחו
אשרי הגברת שתשים בהשם מבטחה
ולא תגיד אלף פעמים לבעלה
אז אתה זוכר שצריך לשלוח לרופא את המכתב
אתה תזכור לסרוק את מה שביקשתי ולשלוח את זה במייל
ובטלפון הבא
כבר זכרת לעשות את מה שאמרתי לך אתמול
אני מקווה שאתה זוכר שבעוד שעה יש לנו תור לרופא
ועוד לפני שהוא מנתק את השיחה
את רק מוודאת
אתה זוכר כן?

כמה פעמים זה קורה לנו?
יוסף על כפל אמירה כזו נענש בשנתיים
ויהי מיקץ שנתיים ימים

הכל הולך אחר החיתום

בסיפורי אגדות מצריים מן הסתם מתחילים לספר לילדים
שפעם היה מלך שקראו לו פרעו
והוא חלם חלום על 7 פרות שמנות ורזות
אבל בסיפור האגדות שלנו
בספר התורה שלנו
ספר הלימוד כתוב
ויהי מקץ שנתיים ימים ופרעהו חולם חלום
כל זה שפרעו חלם חלום היה בגלל המיקץ שנתיים ימים
בגלל שהגיע הקץ להוציא את יוסף מן הבור
בגלל שהסוף של החושך הגיע

קץ שם לחושך אומר איוב
ואין כמו איוב שיודע את עומק החשכה
שמבין מהו קושי והתמודדות לא פשוטה
והוא יודע להעריך את החסד הזה שטמון בידיעה של
קץ שם לחושך
לכל דבר יש סוף
לכל דבר יש קץ
גם לחושך

להאמין בגדול

לפעמים אנחנו נמצאות במנהרה חשוכה
באיזה קושי או בעיה
ולא מצליחות לדמיין את רגעי היציאה והאורה
לא מצליחות לדמיין איך זה יראה כשהכל יגמר

הכי מצחיק שלפעמים אנחנו נותנות לאלוקים רעיונות
ואנחנו לא מצליחות להתפלל בראיה רחבה יותר
הכל פתאום מאד ספציפי וממוקד
שהבוס יגיד כן
שהכסף יגיע מהשכן
שהשדכן ידבר עם פלוני
ושהרופא יאשר מסמך אלמוני
שנצא כל שבוע לטיול זוגי
והוא יפתיע אותו במשהו חגיגי
וזה כאילו ברור לנו
שאם נקבל את איקס וואי זד
הכל מסתדר
רק תעשה לפי המתווה שאמרתי לך
וכל החיים שלי סבבה
אנחנו ממש מומחיות בלתת לו יתברך רעיונות
אבל באנה

לא הגיע הזמן להרפות
להבין שהוא יודע טוב מאיתנו מה לעשות
שהוא יודע בדיוק למה אנחנו זקוקות
שהוא יכול לסדר לנו ת'ענינים
יותר טוב מכל רעיון אחר שלנו
לא הגיע הזמן להבין
שהבורא,
הוא המחזאי הכי טוב של החיים שלנו
כי הוא היוצר
והוא הזוכר…

יש גבול לגבול

“קץ שם לחושך“.
גם אם  לנו,
כל רגע של סבל מרגיש כמו נצח,
וגם אם אנחנו,
לא רואות את האור בקצה המנהרה,
ואין לנו מושג כמה זמן זה עוד יימשך,
אנחנו יכולות לשאוב נחמה מעצם הידיעה
שהחושך הוא לא בלי גבול.

"זמן נתן הקב“ה לעולם כמה שנים יעשה באפלה“, אומר המדרש,
”זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה בבית האסורים“.
הידיעה שיש לחושך זמן קצוב
הופכת אותו לנסבל
ומזכירה לנו שהמצב הזה זמני
ולא מאפיין את המציאות הכללית

ושאוטוטו נגיע אל האור
ברגע שהקב"ה יזכור
והוא לא צריך תזכורת
ברגע שהוא יתברך יחליט שהגיע הזמן
ברגע המדויק שנקבע לנו לחושך שלנו שיפוג
שיקיץ עליו הקץ
לא דקה לפני ולא דקה אחריי

השבוע הזה אנחנו שרות
חֲשׂוֹף זְרוֹעַ קָדְשֶׁךָ וְקָרֵב קֵץ הַיְשׁוּעָה
ופרשת מקץ שתמיד זמנה בחנוכה
מוכיחה לנו
ש“קץ שם לחושך“ והגאולה כבר נבראה
ובוא תבוא בעיתה ובזמנה,
כמו שאומר הנביא חבקוק:
כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד
וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב
אִם־יִתְמַהְמָהּ חַכֵּה־לוֹ
כִּי־בֹא יָבֹא לֹא יְאַחֵר

הלואי הלואי ונזכה