עיוורים, כשהם אוכלים, מתקשים לשבוע מהאוכל.
מדוע? כי הם לא רואים את המאכל
שכן לראיה יש כח גדול על תחושת השובע של הבן אדם
אתמול נזכרתי בדבר וגיליתי שהפעם לא זכרתי. לא נטלתי מכל הטוב. ידי ריקניות. וליבי חלל
בקירבי.
הייתי כאדם שחזר מן המלחמה ושקע לתוך קיפאון.
חשב לעצמו הנפח: הלו כרטיס ההגרלה, הוא ספק והנה כאן חבילת השטרות בנות המיליון שקל הינן ודאי, אם כך אמכור לרב את כרטיס ההגרלה ואצא ברווח של מיליון שקל.
איננו יכולים לברוח מן הנסיונות
כי לשם כך באנו לעולם
אנחנו יכולים רק לשנות את נקודת המבט עליהם
לבוא עם כלים אחרים לחיים
ולהחליט למצוא בהם מטמונים
(הרב לוינשטין בשם הרב קרלנשטיין)
אח"כ ימשיכו החיים תזרום לנו הדרך
אבל ישאר בה חותם מתוק ובעל ערך
של אהבה רבה מאבא מלכו של עולם
והתרפקות של בן נסיך יהודי ומושלם
בשניה הראשונה פתחתי את הפה כמו דג או יותר נכון כמו ברוז שמחכה לאוכל
ולא הגבתי
כולם אומרים "שבת המלכה" "שבת היא מלזעוק" משמע ששבת נקבה
מצד שני כתוב "רצה והחליצנו ביום השבת הגדול והקדוש הזה…" משמע ששבת הוא זכר
איזו בחירה יש לנו בחיים?
איזו בחירה יש לנו כשאנו מקימים מצוות
ועל מה אנו נידונים במידה ובחרנו ברע?
מסתבר שהייסורים מעצבים אותנו ומרוממים אותנו. זה כמו לעמוד על הר זבל. אנחנו עומדים אמנם על זבל אבל גבוהים יותר ורואים למרחק גדול יותר 🙂
סיפור של השגחה פרטית לשבעה יהודים שהתעקשו להתפלל ערבית במנין
איך חוגגת אישה את עצם היותה? ובמה זכינו (הנשים) בכל חודש יותר מהאנשים
כל נסיעה וכל חניה, כל המסעות שאנו עוברים בחיים, הכל על פי השם.
כל מסלול חיינו מנווט על פי השם, באהבה.
לפעמים רואים מיד, לפעמים לאחר זמן, ולעיתים המסלול והמסעות לא מובנים בכלל.
הידיעה שהכל על פי השם היא המנחה, המובילה והנותנת כח.
ווארט מדהים ומחזק מר' אלימלך מליזענסק בשם אחיו ר' זושא מאניפולי המדבר על הקשר בין האמונה והביטחון לצינור השפע של האדם.
"תודה לו, תודה לחבר ותראה את איך ההצלחה לך תמשיך, כי הודיה היא פשוט סגולה להמשיך ולהצליח…"
משל חזק מתוך ספר החיזוק היומי לשנת תשע"ה בעריכה רונן קרתא
