פרשה פתוחה עם ברוריה לאופר
רק מי שברור לו מי הבוס מסוגל לקבל את זה ברוח טובה ולהגיע למחרת לעבודה כאילו כלום
רק מי שברור לו מי הבוס מסוגל לקבל את זה ברוח טובה ולהגיע למחרת לעבודה כאילו כלום
הודיה מניעה בנפשנו נימים עדינים ומצטברים של הכרת טובה, חיים שהמתווה שלהם אינו רק "מגיע לי", ועוזרת לנו להיות גמישים יותר בארועי החיים העוברים עלינו.
הנשימות – ממי?
הרגליים ההולכות – ממי?
הילדים – ממי?
קורת הגג – ממי?
אז עוד כמה פקלאות לכאן או לכאן משנים למישהו?
לא תמיד נדע או נבין מה טוב בעיכוב שלפנינו,
בצער שאנו חווים,
בחוזק היד שמלאכי הרחמים לוחצים עלינו|
אבל תמיד נאמין
ברחמים
והוא זה שהמתיק לנו את המים במר
ושהציג לנו נחש להחיותנו.
הוא זה שמסוגל להוציא לנו פרנסה מסלע,
ודירה מאבנים
חתן או כלה מצלע
ובריאות מהנילונים
כל נסיעה וכל חניה, כל המסעות שאנו עוברים בחיים, הכל על פי השם.
כל מסלול חיינו מנווט על פי השם, באהבה.
לפעמים רואים מיד, לפעמים לאחר זמן, ולעיתים המסלול והמסעות לא מובנים בכלל.
הידיעה שהכל על פי השם היא המנחה, המובילה והנותנת כח.
בשבועיים האחרונים אפשר לאמר שקפצנו משמחה לשמחה מעבודה לעבודה ומאירוע לאירוע
ב"ה היו 2 חתונות שבע ברכות עליה לתורה (אופריף בלע"ז 🙂 ) ושמחת אירוסין
כשביניהם מסיבות בת מצוה, מסיבת גמר כיתות סמינריות ומסיבת גמר עם פרויקט בצידו לקורס כתיבה ואומנות שהשתתפתי בו
כשברקע העבודה הביג בוס הילדים והבית שדורשים את שלהם
בעצם צורחים כבר הצילו
עיוורים, כשהם אוכלים, מתקשים לשבוע מהאוכל.
מדוע? כי הם לא רואים את המאכל
שכן לראיה יש כח גדול על תחושת השובע של הבן אדם
חשב לעצמו הנפח: הלו כרטיס ההגרלה, הוא ספק והנה כאן חבילת השטרות בנות המיליון שקל הינן ודאי, אם כך אמכור לרב את כרטיס ההגרלה ואצא ברווח של מיליון שקל.
איננו יכולים לברוח מן הנסיונות
כי לשם כך באנו לעולם
אנחנו יכולים רק לשנות את נקודת המבט עליהם
לבוא עם כלים אחרים לחיים
ולהחליט למצוא בהם מטמונים
(הרב לוינשטין בשם הרב קרלנשטיין)
אח"כ ימשיכו החיים תזרום לנו הדרך
אבל ישאר בה חותם מתוק ובעל ערך
של אהבה רבה מאבא מלכו של עולם
והתרפקות של בן נסיך יהודי ומושלם
בשניה הראשונה פתחתי את הפה כמו דג או יותר נכון כמו ברוז שמחכה לאוכל
ולא הגבתי
כולם אומרים "שבת המלכה" "שבת היא מלזעוק" משמע ששבת נקבה
מצד שני כתוב "רצה והחליצנו ביום השבת הגדול והקדוש הזה…" משמע ששבת הוא זכר
הרי מה הכי משמח אבא?
כשבן או בת באים בקול ואומרים לו "אבא, אני מאושר. תודה רבה".
כי האושר שלך הוא האישור שלי לכך שאני אבא טוב
ובערבות הדדית
נראה את החושך שלהם
נראה אותם שם מעבר להרי החושך שלנו
ונסייע להם
נתפלל עליהם
ונוכיח לכולם
שבני יעקב אנחנו
יהודים רחמנים בני רחמנים
מאמר נפלא לפרשת שמות על ענין הכרת הטוב
הבחירה בין לזרוק אבן למים ששתינו ממנו או לזרוק אוכל לכלבים כהכרת הטוב.
קראו ותחי נפשכם
אנחנו עומדים בתקופה לא פשוטה של סגר
תיכבד העבודה על האנשים והנשים בעיקר 🙂
מחלות, בידודים ובדידות מעיקה
שינויי סדרים בבית, ילדים קצת מטורללים ומרחב מצומצם לנשימה
בואו נפנה לעצמינו פינה אחת שפויה ביום
רָצִיתִי לִבְחֹר
שְׂדֶה פְּרָחִים
לְלֹא קוֹץ וְדַרְדַּר
תְּנוּבַת כֶּרֶם
– שָׂדֶה לְלֹא בָּר.
בואו נדבר עם הקב"ה גם בזמן שרגוע לנו שטוב לנו
בואו נכניס את האחד – יחידו של עולם לחיים הטובים שיש לנו
ובעזרת השם נמשוך ונשפיע על עצמינו השפעות ושפע של חסד ורחמים
אנשים מחפשים ללכת להתברך מהצדיקים, והם לא מבינים שאבא שלהם לא גרוע מלבן. אם הם ילכו לעשות קצת נחת רוח אצל אבא ויבקשו אח"כ ברכה – זה יכול לפעול הרבה יותר.
הם מתקרבים 50 מטר לפני התחנה, וכבר רואים מרחוק את האנשים עומדים בתור לעלות לאוטובוס והאישה שוב שואל "רבי דוד אין לך שקל בארנק לאן אתה הולך?"
אומר לה רבי דוד "אל תדאגי אישתי ישועת השם כהרף עין"
מה עשתה שרה בזה שהיא חיה 127 שנה
מילא היו אומרים ששרה הפרישה 127 זהובים לצדקה
בפרשת השבוע – התורה אומרת ״צור ילדתך תשי ותשכח אל מחולליך״ מדוע הקב״ה ברא לנו שיכחה? ומה אנחנו צריכים לעשות בשביל לא לשכוח את הקב״ה? משל ונמשל מדהים של המגיד מדובנא! מאת הרב יצחק לסרי שליטא
מצות ביכורים בפרשת כי תבא מלמדת אותנו יסוד גדול בהכרת הטוב ו2 סיפורי ביכורים לקינוח
הקדוש ברוך הוא לא צריך ממך עצות, ומה יקרה אם כן תיתן לו עצות? בואו תקראו סיפור על אמונה תמימה ותבינו מהי אמונה אמיתית בלי עצות ובלי דעות
אם יש לך אבא כל יכול
אתה לא דואג מכלום
הן ד' אלוקיך עימך לא חסרת מאום!!
בפרשת מסעי מוזכרי כל המסעות של עם ישראל. מה העניין לציין אותם לדורות? ומה המשמעות כאשר יש לנו יעד ומטרה להגיע אליהם?
איזו ברכה הפכה לקללה ואיזו קללה הפכה לברכה?
דבר תורה שווה קריאה לפרשת בלק
מאמר מתוק מדבש המיועד לנשים צדקניות שרוצות להיטען בכוחות על מה שהן יכולות ומסוגלות. שווה קריאה!
למה אנחנו סובלים עדין בגלות מהעונש הכבד של "אתם תבכו בכייה לדורות" ועד כמה היה חמור עוון המרגלים שעונשם נמשך עד ימינו אנו?
בואו לגלות איך עובד החישוב של עשיה ששוויה 1500 אחוז יותר
אם נזכור כל יום למנות לפחות חלקיק מכל השפע הטוב
לאמר אבא תודה! ושוב תודה על ימים ללא מכאוב
מסתבר שהייסורים מעצבים אותנו ומרוממים אותנו. זה כמו לעמוד על הר זבל. אנחנו עומדים אמנם על זבל אבל גבוהים יותר ורואים למרחק גדול יותר 🙂
ווארט מדהים ומחזק מר' אלימלך מליזענסק בשם אחיו ר' זושא מאניפולי המדבר על הקשר בין האמונה והביטחון לצינור השפע של האדם.
בימים הללו של ערב פסח ומגפת הקורונה, דווקא כשאין הכל, הבריאות – בספק, והפרנסה קצת דחוקה – התפילה, הבקשה והתחברות להשם, חשובות ונשגבות ביותר.
אין בעבירה זו שום הנאה פיזית, בנא לא נהיה מזה שבע, לא נהיה מזה עשיר ובטח לא בריא
זה לא מביא לנו שמחה לא נחת ולא פרנסה
ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. האם אנחנו כן שומעים?? שמעו והסכיתו
מדוע פרשת ויחי נקראת פרשה סתומה?
כיצד יתכן שפרעה הרשע מסכים לשבט לוי להיבטל מעבודה?
ומה באה המילה גם לרבות?
"לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי" – לַעֲשׂוֹת קַוִּים". כשאדם מקוה הוא עושה קו מהנקודה שלו אל מקור השפע,
גם כשצר וקשה יש לנו יכולת להביט למעלה ולהודות לבורא עולם. ורק כך נוכל לצאת מגלות לגאולה.
היה הגאון מפניבז' זי"ע תמיד חוזר ואומר בדרשותיו: "הילדים הם העיקר, הדור הצעיר הוא תקוות עתידנו"!
יצחק חופר וחופר וחופר
3 פעמים הוא מנסה ולא מתיאש
האין כאן לימוד עצום עבורינו?
3 פרושים שונים לפסוק אחד – דבר תורה לפרשת ויצא
הקשר נפלא בין פסוק בפרשת חיי שרה לבין הלכות ברכת הגומל על פי הרב מזוז
התורה מקצרת בכל כך הרבה מצוות הנהגות ודינים ומאריכה בסיפורי אלעזר עבד אברהם. מדוע?
השאלה הגדולה אם "לך לך" זה להנאתך ויש כל כך הרבה הבטחות לאברהם בזכות ה"לך לך" – מה הגדולה בנסיון הזה? מדוע זה נספר כעוד נסיון של אברהם אבינו. התשובה המפתיעה כמובן בפנים 🙂
הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך – נח שיוצא מן התיבה מבין שרק בכח ההודיה יש קיום לעולם – ומה איתכם?
מה היה חטא אדם הראשון? במה הוא נטרד מגן עדן? ומה היה המזמור הראשון שחיבר אחר כך? על כך ועל כל אלו במאמר שלפניכם
כשהיית במצוקה, כשציפית לישועה ולרחמי שמים, בכית וצעקת. אז מה קרה לך כעת, שבקושי שומעים את הקול שלך?! * היאור ממשיך לזרום והכלבים לנבוח, ואנחנו לזכור ולא לשכוח: היטיבו אתנו, צריך להכיר בכך! * שירת ההודיה
למחרת יהודי אחר פרס מפה והעמיד כיבוד לציבור המתפללים. "מה קרה לך?", שאלוהו, "האם גם בך פגע רכב?". "לא", ענה האיש