ולמה כשהיא גדלה והחצ'קונים ממלאים לה את כל הפנים
ואנחנו אומרות לה "עזבי שטויות, את יפה גם ככה" היא לא מאמינה לנו?
מה ההבדל?

לצדיק יש כח עצום לפעול באמצעות התפילות שלו
אבל כאשר ישנה איזו בחורה פשוטה מבית לא משהו, מארם נהריים,
שתפילתה היא תפילה לעני,
שדפי הסידור שלה רטובים מדמעות,
אז הבכיות הללו.
התפילות הללו.
תגברנה עליהן

על החיים ועל הצאצאים
על הפרנסה ועל הילודה
על כל מה שכואב וחסר ואינו
תפילה תפילה תפילה ושוב תפילה
כי אין עוד מלבדו!!

מאיפה לוקחים את היכולת הזאת להתגבר על הרצון הטבעי
ללכת נגד הרצון הטבעי
ולעשות את הכל בשלמות

אני מניחה שהרבה ריחמו על האמא המסכנה
ונדו לה בליבם
תפילה? ברור
הפרשת חלה? מצוין
ספר תורה? הכל צריך שיעשו
אבל האם באמת באמת, בפנוכו שלנו, האמנו שזה אכן מחיה מתים?

קמתי בבוקר ראיתי שמש זורחת
נשמתי נשימות עמוקות
ליטפתי פרח רטוב מטל
זכיתי לראות עולם
בצהרים סערו הרוחות וגשם החל לרדת
ולעת ערב ראיתי כוכבים
האם הבנתי איך הדברים הללו קורים?
האם ניסיתי ללמוד את מהלכי השמים?

העולם בחוץ כל כך מפתה
כל כך מלא בריגושים
כל כך מוצף
ממש מבול של חומרים של מידע של סרטונים
מבול של חדשות של דעות של תמונות

כל כך קשה להיכנס אל התיבה…

מי שפתח אותה בעבורנו
האיר לנו את הדרך
נתן לנו כוחות של התחלה
זה האלף של אלוקים
זה הקדוש ברוך הוא בכבוד ובעצמו
זה עמוד האש והענן לנחותנו בדרך

לפעמים אנחנו מרגישים שהכל באשמתנו
הלו אנחנו התרחקנו מעם השם
אנחנו לא קיימנו מצוות
אנחנו אשמנו בגדנו גזלנו דיברנו דופי
ואם כך
מגיע הייאוש ומחלחל לנו פנימה
איך נוכל לעשות תשובה
איך נוכל להתקרב אליו
זה כל כך רחוק
כל כך תלוש
כל כך לא מעשי

יש לנו טוב והרבה טוב
אבל כמישהו נוקש לנו מאחור ואומר לנו תשמחי
אנחנו ננעלות מתרגזות ומתמרמרות
כי נשוא השמחה שלנו מלאי חסרונות
וזה כלל לא פשוט וקל
לראות בהכל רק את הטוב והנאצל

פה נלמד למה החכמים יותר גדולים מהתורה
והכח שלנו כאחים, להתחבר לנשמה זכה וטהורה.

אנשים אומרים תמיד
שהם חוששים מרגע פטירתם מן העולם
ואני אומר על עצמי
שאני חושש מרגע שלאחר הפטירה
בו אצטרך לעמוד לפני בורא עולם
ליתן דין וחשבון על מעשי!

הכי קל זה לדמיין עתיד אטופי ורדרד
גולש על עננים של תכלת אינסופי ולבן
אבל בל נשכח
שזה גם מה שדמיינו אתמול על היום…